אמרות על ילדות מכאיבה
בגד קרוע וכך נשמתה
גלמודה, בכלוב נפשה גודלה
דברה אלי, בעצבותה כולה
"הולכת אני, בודדה מחבר
ושקט מחריד סביבי שורר
זרועים בתוכי היסוס ואשליה
חרוט במוחי זכרון הכליה..."
טיילה לאפלה, צעדה לסיוטה
ירדה לה מעינה דמעה רהוטה
כך שבורה, את סיפורה סיפרה:
"לילה כהה, כמעט ריק מאדם
מהלכת אני ולפתע ליבי נדם,
נגלתה לפני דמות הרוע המוכרת
סיפרה לי על אשר אני חופצת
עימה ברחתי אל 'בית החלומות'
פתאום גיליתי כי זה בית בלהות
צילקה אותי הדמות בעזרת חטאים
קימטה בחוזקה את ליבי התמים..."
ראיתי את מעמקיה מלאי התוגה
שיר משלי, לכן אקדיש בשבילה
תחייכי, את תראי בסוף העבר ישכח
                             ואת תהי מאושרת...