New Stage - Go To Main Page

חגית לביא
/
יונים

משה:
התור פירפר לי בתוך הידיים. לא ידעתי מה לעשות: להניח אותו על
האדמה כי זה הסוף, או לקחת הביתה ולנסות לשמור על חום הגוף.
לטפטף טיפות מים שלא יתייבש, לרוץ אחרי הפרחחים האלה שהעיזו או
ללכת לבית שלהם בערב בית בית לספר שכולם, כל המשפחה שלהם ידעו
מה שהם עשו.
אני, הכעס עומד לי בגרון. אני, קשה לי בכלל לזוז. אני נתקעתי
ועמדתי לא יודע כמה זמן עד שגיליתי שאני מחזיק בציפור המפרפרת
והיא פורשת כנפיים ואחר צונחת ממני אל השיח הקרוב ונכנסת
בצליעה מתחת לענפים, כאילו שהיא בחרה בשבילה ובשבילי.
אני לא רדפתי אחריה. אני חושב שבמילא הייתה מבינה אותי ההפך.
הכי נורא היה לראות את אורי בינהם. חשבתי שאני מכיר אותו. תמיד
הוא עולה אחרי על הגג אל היונים ומבקש שאתן לו להאכיל. אומר
שגם הוא רוצה לגדל יונים. ממני הוא למד להתקרב, לתת להן הרגשת
בטחון. ועכשיו, מה שיצא מזה...

אורי:
על הפרצוף שלו ראיתי שהוא חושב שזה אני. ישר צועק ואני כמו
אדיוט בורח במקום להרים ת'ציפור שידע שגם לי אכפת ממנה.
לא אכפת, שיחשוב מה שרוצה. אני לא חייב לו שום דבר ואם הוא
כועס שיבדוק קודם מה קרה.
באמת שזה לא בגללי. אולי קצת כן, אבל איך יכולתי לדעת שהם
כאלו?
תמיד כשאני מגלה את הקן והגוזלים אני רוצה להראות למישהו כי זה
כזה יפה, אז איך יכולתי לדעת שהם כאלו? הם לא יודעים שאסור
לזרוק אבנים? רק הציפור - היא ידעה מה שהם עושים, היא הבינה
אפילו יותר מהר ממני, היא רצתה להגן על הגוזלים ואיך היא ירדה
להם על הכתפיים והפנים. אבל אני, במקום שאני אצעק עליהם או
שאבריח אותה שתבין שאני אשמור לה על הגוזלים, אני לא יכולתי
לזוז. פשוט עמדתי. לא מאמין איך אני עמדתי ולא עשיתי כלום. עד
שמשה הגיע וקרא: "אורי, גם אתה.." רק אז הרגליים שלי פתאום
התחילו לזוז כאילו שיש לי משהו עם הילדים האלו ורק אחר-כך כשהם
נעמדו ואמרו 'וואלק אורי ראית איך שהציפור ירד לאפרים על
הפנים' רק אז אני ברחתי ונשארתי לבד בין השיחים.

אפרים:
מה זה בורח, מכולם הוא בורח. דווקא מהציפור לא ברח. טוב, היא
לא ירדה לו על העיניים. וואלק פעם ראשונה שציפור עושה לי את
זה. טוב, זה בגלל הקטנים. רצתה לשמור עליהם. חשבתי שאורי רוצה
שנוריד לו אותם אבל אני לא מטפס על עץ עם קוצים.
מה הוא בורח, עכשיו אפשר לחזור להוריד ת'קן במיילא אין כבר
אימא. אולי אם יש להם קצת נוצות אפשר לתת לחם ומים שיישארו. מה
הוא בורח זה מה שהוא רצה, לא? ככה אמר לנו שהוא דווקא רוצה
לגדל ציפורים.
אולי אם אני אשים בגדים ארוכים אני אוריד אותם וזהו. אבל אני
לא יודע איפה הוא גר אז איך אני יכול לתת לו את הקטנים? קודם
אני יוריד אפילו שזה לא נעים בין השיחים. נראה אם יש להם
סיכויי.




היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/10/00 18:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חגית לביא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה