הבית שלך בירושלים
בשכונה יפה ברחוב שקט וירוק
בשעת צהריים (של שמש)
אין אדם.
אני עוברת שם לפעמים....
בתים יפים שכנים...
כאן נולדת...
גדלת, למדת...
כאב...אהבה...אובדן...
לכאן יצאת בכל בוקר בדרך ללימודים...לעבודה. אל המראות הללו,
אל הרחוב, אל הבתים האלו השכנים...
שנים...
על שנים...
על שנים...
ואפילו ששעת צהריים
ואין נפש חיה ואתה לא יודע
וגם אני לא ממש... איך אתה עכשיו... נראה...
אפילו, בכל זאת... מסמיקה...
כמו ילד שעשה מעשה אסור,
מתחרטת, למקרה שמישהו ראה,
לא מעיזה... להישיר מבט...
שלא תהיה שם יושב במרפסת
עם אבטיח וגופיה...
שלא אפגוש בעיניך
ולא אדע היכן לשים את עיניי בתוכן...
ואני אפילו לא בטוחה...
איך הוא נראה...
הבית שלך... מספר תשע...