איתן חסיד / חור |
סלסולים של עשן
כמו שירה פרסית
מעופפים מעל ראש השיכור
על שידת הבאר.
אחד זורק לי משפט
"טלוויזיה זה כלום!"
ומזרים מן הכוס
לגימה למוחו
שיוכל לדבר קצת יותר לאט.
מתנועע בין כאן לבין בית,
בין אחיזת גיטרה
לאחיזת מותניים מזקפות.
השעה כבר מאוחרת בשבילי,
מוקדמת לכל הציפורים.
תיכף השחר יעלה, ייתן הופעתו,
המעופפים יצייצו מאהדה
והזקנים ירקעו רגליהם משגרה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|