10.11.04

סלסולים של עשן
כמו שירה פרסית
מעופפים מעל ראש השיכור
על שידת הבאר.
אחד זורק לי משפט
"טלוויזיה זה כלום!"
ומזרים מן הכוס
לגימה למוחו
שיוכל לדבר קצת יותר לאט.

מתנועע בין כאן לבין בית,
בין אחיזת גיטרה
לאחיזת מותניים מזקפות.

השעה כבר מאוחרת בשבילי,
מוקדמת לכל הציפורים.
תיכף השחר יעלה, ייתן הופעתו,
המעופפים יצייצו מאהדה
והזקנים ירקעו רגליהם משגרה