משבוע לשבוע אני פוגשת אדם שהכרתי פעם, ולאט לאט הוא מתרחק מכל
מה שידעתי ואהבתי.
אני פוגשת אדם חדש, מאופק, מרוחק, קונקרטי, קר, מותש ועייף.
כן, זה אתה. אתה ולא אחר. התגאיתי בהיכרות שלנו, העמוקה,
התגאיתי באדם שהכרתי משבוע לשבוע, החם, המעניק, האוהב, הטוב
מהבסיס, שנותן לי מעצמו אולי בלי תמורה, אדם שעיניו החומות
חמות ורכות וקרובות מאי פעם.

האדם ההוא היה שונה ומיוחד מכולם, הוא כמעט ואיננו.

היום אני ניצבת מול אדם נשוי בעל כורחו, שמשתדל לא להיות במגע
איתי לפרק זמן ממושך, משתדל לשמור על ארשת פנים רצינית
ושתקנית. להתעצבן מאחרים בשקט שוב, בלי לשתף, בלי להראות שכואב
לו או קשה לו. אדם פחדן, מלומד, מטומטם אם יורשה לי...

היום נסענו ביחד מתל אביב הביתה, כמו פעם, החיילת המתפשטת,
זוכר אותה?
חשבתי שאולי, אולי זה יחזיר אותך למקום ההוא, הנעים, הנותן,
האוהב, זה שלא התאפק והניח יד על הרגל שלי, וליטף, והתעצבן
בקולי קולות, זה שנתן לי לאהוב אותו. אותו אדם שלא פחדתי לגעת
בו מתי שרק רציתי, שלא חששתי ללטף אותו שמא הוא יירתע ממני,
שאם רציתי יכולתי להחזיק לו את היד כל הדרך הביתה (והיום
רציתי...).

אבל היום היו שם שני אנשים, מפוחדים, שותקים כמעט כל הזמן,
מרוחקים, שפעם הכירו.
זה היית אתה, אבל בעצם לא עצמך, זו הייתי אני, החיילת המתפשטת,
רק בלי המתפשטת. בלי החיילת ובלי היכולת לאהוב אותך, למרות שיש
לי כלים...

בעצם שני זרים.

זה נגמר.
אתה לא מכיר אותי יותר, הפכתי לאדם המריר - שהייתי לפני שאהבתי
אותך ואהבת אותי, אני לא מכירה אותך יותר, הפכת לאדם הרחוק
שהכרתי לפני שאהבתי אותך ואהבת אותי, המחייך בלית ברירה, חיוך
שמסתיר הרבה עצב.
דבר אחד לא שכחתי, את הבעות עיניך ומה הן אומרות. והיום הן
אינן אומרות לי דבר. הן משתדלות שלא להיתקל בעיני ובכך לא
להגיד לי דבר.
ואני שותקת.

זה נגמר.
היום אתה שייך לה, נשוי לה, פוחד ממנה מאי פעם.
שמא היא תריח את הריח שלי עליך, את הטעם של שפתיי (שאם היו
תלויות בנשיקותיך כדי להרוות צימאונן, היו מתות מזמן) על
שפתיך, שמא תמצא אביזר ששייך לי, שמא תתעורר יום אחד ותבין שיש
מישהי שנמצאת ברקע שלה כל הזמן, שמחכה למעידה שלה, שלך, שעומדת
על המשמר כדי לקבל בחזרה את מה שמגיע לה מזמן,
אותך.

או אולי אתה פוחד שאתה תתעורר ותבין שאני אינני? ששוב פספסת,
טעית.
גילך לא מעיד דבר על בגרותך. יש בו אלמנט מסוים של בשלות - אבל
הוא לא מחסן אותך מטעויות, ואתה כבר יודע, בגילך אסור לחזור על
טעויות שעשית כבר, כי בגילך עם הטעות השנייה חיים לנצח. ואתה
בפנים יודע שאין מי שאוהב אותך יותר ממני, שטעית והרסת את הדבר
היחיד שיכול היה להיות אמיתי לך.

וויתרת עליי, וויתרת עליך, כי אתה בלעדיי לא אותו אדם. יעידו
כולם שאתה אדם שונה מהאדם שהם הכירו לפני שהתחתנת. שהפכת לחוץ,
בוטה, חסר סבלנות וסובלנות כלפי אחרים.

שהאדם ההוא שלי איננו.