New Stage - Go To Main Page


איך אני אוהבת את כל אלה שחושבים שהם גדולים, משחקים עם הידיים
ואז חושבים שיש להם את כל העולם בין קצות האצבעות, משחקים של
ילדים בגן, שמחזיקים חול בידיים וחושבים שאם הם יאכלו אותו אז
יגדל להם ארמון חול בבטן. ילדים שמשחקים באמא ואבא ואף פעם לא
סבא וסבתא. ומין ניצוץ בעיניים שיתפתח לכמיהה בעתיד.


אז שם, מתחת לרצפה של מישהו אחר,
כמה נרות מקיפים מזרון זוגי ומשטח שכולו חופש אמיתי
ונוף לכל חיפה וגדר שתעצור את המחשבות מלהתגלגל
וכמה מילים שבקלות יכולות לממש את הכמיהה לפרפרים בבטן
ורצון עז לנשק ולברוח
תחת כיפה שמסתירה כוכבים
עם שמיכה שמכסה אנשים
עם כל התהיות של הרגע אצורות בתוך לב מזהב,
ורגע אחרי רגע שלא יחזרו
רגע שנעצר
עם מבט מבולבל בעיניים
כזה שמבין שארמון כבר לא יגדל בבטן
ושאגדות כן מתגשמות,
אבל לא במציאות.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/1/05 0:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלינה פומרנץ

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה