הימים שלי איתך הם מהימים הכי טובים
למציאות תמיד יש קרקע, את העצב אפשר להחביא בקופסא או בארגז
גדול אבל העצב בא עם מפתחות, נכנס בדלתות פתוחות ויוצא ברגעים
שאנו לא יחד.
אני זוכר איך שאהבת את המגע המלטף שבימים טובים גרם לך להסחף,
תני לי להסביר לך הכל אהובה, למה את פתאום כל כך רחוקה?!
זה מאוד פשוט, ככה לברוח וכך גם לחסל אהבה.
מתוך חדרי הלב והנשמה שואל אני מדוע ועל מה אחרי שנים יפות הכל
נגמר כאילו לא היה דבר.
אך את בחיוך מתוק מביטה אליי שולחת נשיקה ועוזבת.
איתך ובלעדייך אלה שתי תקופות שונות כמו חיים ומוות, לאחר
שעזבת אותי, נשמתי נשארה ריקה, חיוכי נמחק וחיי השחירו. |
