אני שחקנית בהצגה שבה כולם משוגעים.
הצגה שבה אני אמורה לשחק את "עצמי", את הנורמלית שהחיים שלה
טובים, שהעולם שלה ורוד, שהיא מאושרת, אבל כמו שכבר אמרתי זו
הצגה ואלו לא באמת החיים שלי ואני לא באמת עצמי!
זו הצגה שבשביל לשחק בה אני חייבת לחבוש מסכה,
מסכה שתשנה את האני העצמי שלי.
אני אמורה להיראות שפויה בעייני הקהל,
לשחק את השפויה היחידה בין כל המשוגעים האלה,
זה קשה! זה קשה להיות שפויי בימינו...
באיזשהו שלב כבר התפרצתי מבפנים,
לא יכולתי לשחק יותר,
לא יכולתי לשחק את השפויה הזו עוד,
באותו הרגע לא היה אכפת לי מה יגידו או מה יחשבו עליי
רק רציתי כבר לסיים את המשחק הזה,
הזמן שלי נגמר, השפיות שלי נגמרה,
הכוח שלי התפוגג לרסיסי עייפות,
וכל הסיפור הזה לא היה יותר משפיות זמנית... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.