האמת?
לא האמנתי שאני אצליח לברוח.

את יעל הכרתי לפני שלושה חודשים.
היא נראתה כמו אחת הבחורות בציורים של דגה : עגלגלה ותמימה, עם
עיניים ירוקות עגולות ושיער שחור מתולתל.
היא הסיטה את שיערה מהפנים וראיתי את החיוך המהמם שלה, מהסוג
שממס לבבות או לפחות ממס את הלב שלי.
היא קלטה את העיניים שלי שהיו נעוצות בפניה כבר קרוב ל-5 דקות,
הסמיקה והחלה להתקדם לעברי.
לגמתי לגימה ארוכה מהוויסקי כדי לסיים אותו, והנחתי את הכוסית
על הבר כששמעתי אותה :
" שמתי לב שהסתכלת עליי, אני יעל ".
 " ערן, באת עד אליי רק כי הסתכלתי? "
 " אתה חמוד ורציתי לבדוק אם אתה גם נחמד ".
" תודה. אני חושב שאת יפהפייה, יעל ".
" אני בטוחה שאתה אומר את זה לכל בחורה ".
" רק ליפהפיות ".
" אז תודה. מה דעתך לבוא לשולחן שלי כדי שנשב  
  ונדבר ? אני רוצה להכיר אותך ".
" אוקיי, אני רק משלם לברמן על הוויסקי ובא ".
" חכה לי ליד השולחן.  אני קופצת לשירותים כדי לסדר
  קצת את האיפור ".
" טוב, אני שם ".

שילמתי לברמן , ועקבתי בעיניי אחרי גבה, ואחרי ישבנה שהייה
חנוק בחצאית המיני ועינטז לו לאיטו מצד לצד עם התקדמותה לעבר
השירותים עד שנכנסה.
התקדמתי לעבר השולחן שעליו הייה מונח התיק שלה והתיישבתי.
מחיתי את הזיעה שהצטברה על מצחי בעזרת מפית, וניסיתי למנוע
מידי הסקרנית לפתוח את התיק שלה.
התגברתי על יצר המציצנות, והפניתי את מבטי לעבר השירותים.
אחרי כ-2 דקות של ציפיה, היא יצאה וחזרה לשולחן כשכל הדרך
מהשירותים ועד אליי הייה מרוח חיוך מתקתק על פניה.
לא יכולתי להסיר ממנה את העיניים וכשהתיישבה למולי עיניי ננעצו
בעיניה.
עיני מלאך ירוקות.
התחלנו לדבר, ואני חושב שזאת היתה הפעם הראשונה בחיי שלא
יכולתי לשתוק.
סיפרתי לה עליי, על משפחתי, על הסרטים שאני אוהב לראות
והמוזיקה שאני אוהב לשמוע וכמעט ולא שאלתי אותה על עצמה.
אחרי בערך שעה של דיבורים ( שלי ) היא רשמה את מספר הטלפון שלה
על מפית, נתנה לי אותה ובלי להגיד דבר קמה והלכה.
הסתכלתי על המספר, שמתי את המפית בכיס המכנס, שילמתי על
הקוקטייל שלי ועל הוודקה שלה ויצאתי מהפאב.
עדיין בהלם מעזיבתה הפתאומית נכנסתי למכונית ונסעתי הביתה.

כדי לא להיראות להוט מדי חיכיתי יומיים לפני שצלצלתי אליה.
השעה היתה 17:00 וקול גברי צעיר ענה לי : " הלו ".
" שלום. יעל נמצאת ? "
" לא, היא יצאה. אני המנקה שלה. רוצה להשאיר לה
  הודעה ? "
" כן. תגיד לה שערן חיפש אותה בבקשה ".
" אוקיי. עוד משהו ? "
" כן, אתה יכול לכתוב את המספר שלי כדי שהיא תוכל
  לחזור אליי ? "
" רק רגע. אני הולך לחפש עט ומשהו לכתוב עליו " .
נשמעו מס' צעדים, וטריקת מגירה וקול מתנשף חזר לטלפון :
" מה המספר ? "
" 651486 - 073 ".
" רשמתי. איך אמרת שקוראים לך ? "
" ערן. תודה ".
" ביי ".
" ביי ".

ב- 19:19 צלצל הפלאפון שלי ומספר שלא זיהיתי ריצד לו על הצג.
עניתי ב- "הלו" חשדני.
" היי ערן. זאת יעל ".
" היי, מה שלומך ? "
" בסדר, יואל אמרת לי שחיפשת אותי כשלא הייתי ".
" פעם ראשונה שדיברתי עם עוזר בית. הוא עושה עבודה
  טובה ? "
" די טובה. האמת שחברה שלי סידרה לי אותו כי היא כבר
  מתה שאני אכיר מישהו והיא חשבה שאולי ימצא חן בעיניי
  ויהיה בינינו משהו".
" ו... ? "
" לא הטיפוס שלי ".
" לא מספיק חמוד או לא מספיק נחמד ? "
" לא משנה. רצית להזמין אותי לצאת או שהתקשרת כדי
  לשמוע אותי מדברת על מישהו אחר, ערני ? "
" לצאת,יעלי,לצאת. מה דעתך על סרט, ארוחת ערב וטיול
  לאור ירח?"
" אם אתה רציני אז מתאים ".
" טוב, תהיי מוכנה ב- 21:00 ? "
" כן, נראה לי ".
" אני אתקשר כשאני אצא מהבית כדי שתסבירי לי איך
  להגיע אלייך.  נתראה בערב , ביי בינתיים, יעלי ".
" ביי ".
כבר ב- 20:00 הייתי מאורגן ושרפתי את הזמן עד עשרים לתשע מול
ערוץ הספורט בצפייה בתחרויות מוזרות מאוליפיאדת החורף שנערכת
אי שם ליד אנטרטיקה.
התקשרתי אליה ובאושר שנראה לי מוגזם או לפחות מוזר היא מסרה לי
את הכתובת שלה.
הגעתי אליה ב- 21:10 .
היא פתחה לי את הדלת עטופה ...