אני אלת המכונות הכחולות
   אני אורבת לכם -
         בנסיעות בטוחות.
יושבת ביניכם -
        באחורי האוטובוסים
     צופה עליכם.
לעיתים מתעניינת בשמכם,
 לעיתים במקצועכם.
אם התמזל מזלי -
 על אוזניכם הפתיות -
    נחות אוזניות עדינות.
אני שומעת דרככם.

השעות היפות -
   הן אלה שנחות
על הקו הישיר
  ביני לבין המספר הגואל.

הדקות המנצחות -
  הן אלה שמוקדשות
למילים הנוגעות.
   מילים שאומר לך -
דרך חוט מסולסל ושפופרת,
בשעת לילה מאוחרת.

זה שיושב בראשי - למעלה -
רוב הזמן שותק.
לעיתים הוא נח -
  לפעמים חוזר.

השדון שדופק על המחסום -
 מתחנן בפני שאשחרר אותו.
 מתחנן בפני - רק להשאר בפנים.

אני אלת קופסאות הפח.
   אני תופסת אתכם -
    כשבריכות הקרוסלה שלכם
  עטויות מכסה עור עדין.
אני לוכדת אתכם -
    וכעת אתם שלי.
גם אם רק שאלתי לשמכם.
 תמשיכו לחשוב עליי -
       עד סוף יומכם.

כשאני חוקרת את עצמי -
      ממשיכה בעניין תמידי
לגלות עליי דברים -
    אני סוחפת אתכם איתי.

חיי הם אלו שנהנים
 להיות מושמעים באוזניי,
   ובאוזניכם גם.

הפורטים על חוטי ברזל וסליל דקים
 ומכאיבים
     חודרים לתוך ראשי.
השירה החכמה שלהם
נופלת עליי כמו יו-יו.

שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב,

אני אלת הנסיעות המשותפות

"סליחה אתה יודע איפה זה קופת חולים מכבי?"
 "לא, מצטער, אני יודע רק איפה זה קופת חולים כללית"
       "מצטער.
             אני מצטער."

אתם הכלבלבים - שלעיתים נראה כי אתם אלו
   שמושכים ברצועה.
אני בוחנת את עיניכם הרכות,
        את שערכם השופע -
את הקסם שבזיפיכם הדוקרניים.
 את ידיכם - העובדות בקצב נמרץ,
את ריחכם המשכר.

אני הפסיכולוגית שלכם - קופסאת האוצר שלכם.
 ברצוני שתפתחו בפניי
  ותספרו לי את הפחדים שלכם
את המחשבות שלעולם לא חשבתם
 ורק עכשיו צפו אל תודעתכם.
ברצוני שתספרו לי את סודותיכם.
אני רק רוצה לקלף את קליפתו של כל אחד מכם -
                           ולהכנס לתוך איבריו.

אני רוצה בסה"כ להתחבר איתכם,
               לחיות לצידכם
להיות כמשענת, וכמשא על גביכם.
ואני הרי יכולה לעשות הכל, אם אני רוצה.

          אני מלכת האוטובוסים
                     נפגש בסיבוב.