דור חצרוני / רק הלכת |
רק הלכת ואני כבר מתגעגע
קודם זה היה עצוב עכשיו זה כבר משעשע
מצחיק לראות כמה הפכתי לנזקק
בין לרצות לאהוב לאהבה יש גבול נורא דק
ככל שמתבגרים הגבול פחות מטושטש
יותר ברור לך מה בדיוק אתה חש
זה כבר לא פעם חזק ופעם חלש
פעם קשה כארז ופעם רך כקש
היום אני כבר לא יודע
מה אני באמת מרגיש
כשאני לבד הכל רוגע
כשאת פה הלב שוב מחיש
כשאני לבד אני בודד
כשאת פה אני לך את עצמי מקדיש
לא מוכן לתת לשום דבר לחצוץ בינינו
לא שום חפץ לא שום איש
אולי כל זה קורה
כי אני סתם את עצמי מעניש
אולי אני בכוונה שם את עצמי
בין הסדן והפטיש
מה שבטוח שמה שהיה זה לא סתם
תמיד תהיה לך פינה אצלי בלב
היום אתמול מחר ולעולם
השיר מוקדש לזאת שיודעת שהוא מוקדש לה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|