היה לי ילד,
זהב ליבו,
טובות עיניו.

אך משום מה ביישן היה,
נהג להסתתר ממני שעות ארוכות,
עד שנעלם לגמרי.

למרות הכול המשכתי ,
זרמתי עם החיים והם זרמו איתי.

ילדים רבים החלפתי לאורך הדרך,
אך אף אחד מהם לא ישתווה לאותו אחד.

חייתי בלי אלוהים,
ואלוהים לא רצה בי.
הערצתי את האנשים הפשוטים,
כי חייהם היו שלווים,
ונפשם לא הייתה שייכת לאף ילד.

אך אתמול, בחלום,
שמעתי בכי בתוכי,
ומצאתי שביל של פרורי זהב המוביל אל ליבי...