סוד הגן הנעלם / חורף |
המשכתי ללכת עד אשר -
עד כי היה נדמה שאיבדתי את עשתונותיי.
הייתי נופל על ברכי והדמעות היו
זולגות על פני.
המשכתי ללכת
(עד אשר - )
על טור צוקים
(ככה חלפו להם הימים.)
אהובי -
נפלתי למרגלותייך,
(בזמן שישנת)
רציתי לראות מקרוב אם צמחו ריסייך.
(איך ברגע גדלת)
פניי הפכו בושה.
כבר שכחתי את סדר הימים והלילות...
ידי הייתה לוקחת חלק באחרת,
מצטלבת עם שלך.
אני מאושר,
כמו פסל החורט תווים אנושיים בגזע עץ,
כמו גיבור עצוב וגא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|