קיבלתי היום מתנה יקרת ערך,
פנינים לבנות, קרות כמו קרח,
אבנים עדינות, יפות להפליא,
סימלו הן לרגע הכל בשבילי.

הזוהר הזה לבן ובוהק,
כמו קול נאלם שברקע זועק,
כמו סכין קרירה על צווארי,
כך היו הן בשבילי.

אבנים של בדידות, צמודות לגופי,
כמו לבי הפועם תמיד בתוכי,
כמו כריכה לבנה לספר ישן,
נמצאות הן תמיד היכן שהוא שם.

דמעותיי צנחו פתאום מפני
נחתו הן מיד על כפות ידי
נזכרתי מיד באבני הבדידות,
בלעדיך לא אוכל לעולם לחיות...