גיא בלק / לחזור |
כמו אז בחוף האפור.
שחייכת אליי, ומבלי שידעתי,
הזזת את הזמן לאחור.
ודמיינתי אותך, לא הפסקתי לחשוב,
כל פרט, קו וצבע ציירתי.
הפרחים צמחו מהחול הצהוב,
שנפל מהשעון שנתת לי.
והפסלים דוממים, לבדם בגן,
מחכים למזמור הציפור.
שיעברו השניות, השעות והזמן,
המרחק יסגר ואליך לבסוף עוד אחזור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|