תכלת שמיים טהורים,
נץ אציל חותך את הכחלת, מחפש את גורלו.
צמא לניצחון, אדון בממלכתו.
דן למוות את שפוטיו, מתבוסס בדמם.

עשן מסתיר את השמש,
מטיל צללים על מיבנים מעלי עשן ופיח.
נץ דואה בשמיים, המלאים חטאים?
צל מלווה את דמותו, נאמן לו לבדו, משחר ימיו.
בניו עוקבים אחריו: אמת וחורבן שמם.
מי יהיה זה שירש את מקומו?

לילה יורד על פני הרקיע,
נץ אבוד בזמן מחפש לו בית.
נתיניו בגדו בו,
שלחו אותו למותו - הכפויי טובה! קללה על ראשם!
רעל מפעפע בליבו, אוכל אותו .
נושא תפילה חרישית, אך אין מענה!
אלוהיו נטש אותו לפני עידנים.

חושך על פני האדמה, מאוחר למות, הדין נגזר!
נץ מנמיך עוף לארץ,
כנף חובטת בעייפות, מאחלת רק לסוף.
רוחות פוצעות את הנפש, נבגד על ידי אהוביו !
דמעות חונקות את גרונו, ליבו נאכל,
רק לישון ולמות...

אין הם אשמים, הכול הרי נקבע מזמן.
אך בידי איזה שטן???