לא הגיע לך מלכתחילה שאני אצייר בשבילך את זה, זה לא הגיע לך לפני שנה, זה לא
הגיע לך לפני שבוע.
אז למה ישבתי, למה ביזבזתי עליך את העשר דקות של לקשקש את השטות המיותרת הזאת?
למה טרחתי לנקות את הרעש מסביב ולחתוך החוצה רק את מה שחשוב?
מן הסתם בגלל אותה סיבה שציירתי לך את הציור המקורי לפני שנה, ואותה סיבה שאחר
כך קימטתי אותו לכדור וזרקתי לפח. אותה סיבה שהוצאתי אותו מהפח אחר כך, אותה
סיבה שהראיתי לך אותו, ואותה סיבה שבגללה עד היום הוא נמצא בקלסר שלי אתי.
חרוט קמטים.
אותה סיבה שבגללה אני מוכנה לזרוק דברים חשובים בשביל לבוא רק בשביל האפשרות
שתהיה שם, האפשרות לדבר איתך.
אותה סיבה שמדי פעם הייתי, וסביר להניח שאמשיך, להתקשר אליך ברגעים הכי דפוקים
ולשיר לך שיר של אואזיס.
אותה סיבה שבגללה התעלמתי מהעובדה שאתה ההפך שלי, שמעולם לא הסתדרנו, שאנחנו
לא מסכימים על כלום. שאתה פאקינג שונא חיות.
כי אני טיפשה. כי אני שוכחת לך שנה ומשהו של כאב וחרא וזוכרת לך רק את הכמה
רגעים האלה שאשכרה התנהגת כמו בנאדם.
הקטע המצחיק שלך כל העניין הזה לא באמת מזיז או חשוב.
אני פשוט דרמה קווין, אני אובר סנטימנטלית.
טוב.
so be it.