רן רוז / החוטים הנותרים |
גם אני רוצה לצרוח.
חוט השלווה שלי נקרע.
ולא יישאר לי מקום בחבורה.
הדמעות ממלאות את החיים,
אך הן לא מקלות על התוהים.
שממשיכים בשפתיים כואבות.
ממשיכים הם לבכות.
והעולם רק יתמלא בעפר,
לא יהיו מספיק דמעות לטהר את מה שנשאר.
כי לבכות זה לא דבר מותר.
רק לאנשים, אלה החלשים.
ואני על ברכיים מדממות מנסה לקרוע את החוטים הנותרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|