את שוב עומדת בתחנת האוטובוס שמול תחנת הרכבת של ת"א השלום,
מחכה לאוטובוס 56 שייקח אותך אליו, למרות שאת שונאת
אוטובוסים.
מוציאה עוד סיגריה מהקופסא ונשענת על הדופן הקר והרטוב של
התחנה בגלל הגשם שירד מספר דקות קודם לכן... שואפת את העשן
לריאותייך וחושבת לעצמך כמה זמן ייקח עד שהדבר הזה יהרוג
אותך.
מוציאה מראה מהתיק כדי לראות שהאיפור לא נמרח לך ומסתכלת עמוק
לתוך עיני הדמות שנשקפת במראה, לוקחת עוד שאכטה ונושפת את העשן
הסמיך לתוך המראה, עצירת האוטובוס מולך מוציאה אותך ממחשבותייך
השטותיות ואת עולה על המדרגות הרטובות והבוציות של האוטובוס,
מחייכת לנהג ומושיטה לו את המטבעות, לוקחת כרטיס והולכת למושב
הכי אחרון של האוטובוס כי אומרים שאם יעלה מחבל מתאבד על
האוטובוס הסיכויים להיפגע שם הכי קטנים. את משעינה את ראשך על
שמשת האוטובוס ומביטה על הטיפות שנדבקו אליה, את מנסה לשכוח
איפה את כדי לא להיכנס ללחץ הרגיל שאת נמצאת בו כשאת נוסעת
באוטובוס הזה.
מרוב מחשבות כמעט שאינך מספיקה ללחוץ על הפעמון כדי שהנהג
יעצור בתחנה, את קמה ומחכה לעצירה, ורואה שהוא עוד לא בתחנה,
את יורדת מהאוטובוס ומדליקה עוד סיגריה והוא מגיח מהסיבוב
הקרוב - ואותו חיוך שהתגעגעת אליו נפרש על פניו.

אתם יושבים לאכול עם המשפחה, יושבים אחד ליד השניה ומגניבים
מבטים מזווית העין, את מנסה להתרכז בשיחה עם אימא שלו על
לימודים, על החיים, בזמן שהוא שולח את ידו ואוחז בידך מתחת
לשולחן, את מחייכת ממבוכה וממשיכה את השיחה, בטבעיות את מרימה
את הצלחת ומניחה אותה בכיור ואימא שלו שוב מרצה לך על כך שאת
אורחת ואת לא צריכה לעשות דבר ואת ממשיכה בשלך.
עולה בטבעיות לחדר ולוקחת אתך את התיק והנעליים זורקת אותם
בפינת החדר לצד הגיטרות והשולחן ונזרקת על המיטה, אחרי הכל
הנסיעה התישה אותך ואת רוצה לתפוס תנומה, או סתם להתפנק מתחת
לשמיכות.
הוא נשכב לידך ופותח ספר, את מחבקת את הכרית ונרדמת בשקט וקמה
אחרי שעה כשהוא עוד לידך עם הספר בידו. את נשכבת בחיקו ומשמיעה
קול של גור קטן, הטלפון שלך מצלצל ואת קובעת עם חברה מהאזור,
הוא עושה פרצוף אבל קובע לאסוף אותך ב-10 וחצי בלילה.
את יושבת עם החברה ומדברת איתה על החיים, על בנים, אתן טוחנות
סיגריות במרפסת הקטנה, שתיכן קופאות מקור אבל על סיגרית שיחה
לא תוותרו, אתן נכנסות ויושבות ומעדכנות אחת את השניה על "הא
ודא". הזמן חולף מהר ואת כבר יוצאת להיפגש איתו, הוא מודיע לך
שהולכים לשבת עם חבריו, למרות שאת לא מתלהבת מהרעיון כי את סוף
השבוע הזה רצית לבלות איתו, את מחייכת ברכות.

אתם יושבים עם החברים ואת מתרווחת מול הטלוויזיה, הוא מתיישב
לידך ומלטף באיטיות את ידך, את מחייכת לעצמך ומרגישה קטנה
פתאום, יודעת שהקיטשיות הזאת היא דבר זמני והוא יחלוף מחר
כשתיסעי.
את מסמנת לו שאת רוצה לזוז, ובטבעיות אתם קמים עוזבים את
המקום, בחוץ קר ויורד גשם חזק, הוא פותח את המטריה ומקרב אותך
אליו, מחבק אותך שלא תקפאי מקור, הגשם מפסיק ואת מתנתקת ממנו
כדי להדליק סיגריה, את מרגישה רע לעשן לידו, אבל את רוצה את
הסיגריה הזאת, את אוהבת לעשן כשקר לך ולהרגיש כאילו האצבעות
שלך עומדות לנשור, אתם מדברים וצוחקים והולכים לאט, ויש לכם את
כל הזמן שבעולם.

אתם בכניסה לרחוב שלו והא מושך אותך אליו ומנשק אותך, מנשק לך
את האף ומחייך אלייך חיוך מלא התלהבות.
אתם עולים לחדרו שבקומה השניה, את מחליפה בגדים ונכנסת למיטה,
מצטופפת בזרועותיו ומחבקת אותו, הוא מחבק אותך, מנשק אותך,
מסתכלים אחד לשניה בעיניים במבט עמוק, שותקים, מנשקים, נושכים,
גונחים, הוא שוכב איתך וטוב לך, אוחז בך בתשוקה ואוסף אותך
אליו, מגן עלייך כ"כ, מנשק אותך חזק ושולח מבט עמוק לתוך
העיניים הנוצצות שלך.
אתם נשארים ערומים, מחובקים ונרדמים בחשכה, את שוכבת בשלווה
בין זרועותיו, מרגישה שלמה עם עצמך, על פנייך טבוע חיוך מתוק,
ואת כ"כ רגועה, את ישנה בנחת וכלום לא מטריד אותך את מרגישה
הכי מאושרת בעולם,  ואת יודעת -
שהקיטשיות הזאת היא דבר זמני, וזה יחלוף מחר כשתיסעי.