המוח? הוא עניין כל-כך לא מובן.
שלך, מעבד נתונים קבוע -
כל פעם יש משהו חדש שצץ מנבכים ניסתרים.
שלי? מת כבר מזמן, מנסה לקלוט עוד פיסת אינפורמציה
שהפכה לבלתי מקובלת בגלל תירוצים....
" זה בגלל זה ובגלל ההוא"...
אבל בעצם נגמרו לו הבטריות, איפה הדורסל?
איפה ההן שמטעינות את עצמן עם חשמל או אולי עם אהבה?  
קצת שוקולד, קצת קולה, קצת אנרגיה למנגנון הנשלט על ידי כלום.
אני? אני בעולם התשיעי -
כתשע נשמותיו של חתול שדי לא נמצא איתי כרגע
ואתה עייף ואתה מזיע וטוען שיש לך קצר מעל העין השמאלית...
אל תנתק אותי! החוט שלי כל-כך שלם עכשיו, כל-כך בלתי מוצנע -
אולי בפעם הראשונה...אני לא מתונה...
ראית אותו?
הוא מרחף מעל העננים כמו אובייקט עב"מי שלא מצאו לו פיתרון,
איפה משולש ברמודה? אני חושבת שבכל מקום...
הטלוויזיה קופצת או שזה בגלל הסרט שאף פעם לא נע?
למה הוא לובש חליפה אדומה?
אני יושבת בלי כובע ליצן, שואלת מה פשר הזמן -
לא! אני לא רוצה ללכת מכאן!
לא לובשת חזייה ואפילו שמתי תחתונים חדשים-
אז למה אני כל-כך כועסת? על מה?
אולי על המוות המוחי שפוקד אותי כבר תקופה,
אני לא חושבת שאני יפה.
לא אוהבת לחיות באשליות- אני לא פראיירית-
לא אוהבת לצלול עמוק מדי
אז למה אני מרגישה שנגמר לי האוויר?
כמו כלב אשפתות או אולי כמו הכלבה השחורה מהשיר- הפחד-
אין לי אותו כרגע.
אז איפה אוכל למצוא בקבוק של %19 מי חימצון?
נמאס לי לחיות בתוך שחור.