מחברת שורות ריקה,
כתובה ומחוקה,
התשובה נמצאת בין הנקודות הקטנות.
מחברת קטנה על מדף החיים
במרדף אחד האחד שלא יפחד לכתוב ולהשאיר מזכרת,
עוד לא מצאה כזה.
מחברת שורות ישנה, מרופטת,
עם כריכה חומה אפורה,
מכוסה באבק ובריק.
מחכה שתגיע ולא תברח ולא תפחד,
להשאיר בתוכה חותם אמיתי של אהבה,
שתכתוב לה מלים יפות ותאמין בהם,
שתכתוב לה אמת.
היא שוכבת על השולחן,
ליד המחשב שלך,
ליד הכדורים שאספת,
ליד בקבוק של קולה,
ליד שתי כוסות ואיש אחד,
מקווה שהכוס השנייה תהיה בשבילה.
היא מנסה לקרוץ לך,
לחייך אליך ושתחליט לפתוח אותה,
לפתוח ולקרוא בין המלים המחוקות,
ובכל פעם שאתה שולח יד,
אתה נרתע, מסיבה לא ברורה,
מפחד להבין אותה.
היא רטובה מדמעות,
חשבתה שהכוס נפלה והרטיבה אותה,
אתה לא מבין את מה שהיא רוצה.
רק שתפתח אותה ותבין כבר,
שהיא רוצה אותך,
היא רוצה שאתה זה שיכתוב בה,
מרצון.
שאתה זה שילטף אותה עם חוד העיפרון
ואצבעותיך המחוספסות,
שאתה זה שידפדף בין דפי חייה
ותאהב אותה ותיקח אותך
ותרצה אותה לעצמך
ולא לאף אחד אחר.

היא עדיין מחכה,
אתה רואה אותה?
אתה שומע?
היא צריכה אותך,
מתי תגיע?


15.1.2005