הם לא יודעים שכבתה האש
אך שרפה אותי לפני
ואני כעפר מהלך.
הם לא רואים את שתי ידיי
מסתירות עיניים פצועות
אשר נשקף בהן יאוש.
הם לא שומעים את בכי הצער
כשבדידות מכה גורל
וכל שריד של אושר נעלם.
הם רק רוצים לראות חיוך
מכסה מצוקותיי,
צובע כל זכר לכאב,
מקל על מצפונם.
14.1.05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.