שכחתי.
שכחתי את הריח שלך. של הכביסה מהמכבסה.
שכחתי.
שכחתי את צבע עורך, מוקה... של תינוק, חלק.
שכחתי.
שכחתי את טעמן האגדי של שפתיך הבשרניות.
שכחתי.
שכחתי את רוך שיערך המתולתל והבריא.
שכחתי.
את ידיך הגבריות, העובדות, שמכינות את האספרסו הכי טוב בת"א.
שכחתי.
שכחתי את החיוך שלך- ממיס, מתיש, מהפנט.
שכחתי.
שכחתי אותך, באמת, אני לא משקרת, רק דבר אחד אני שוב משחזרת-
את האיבר שלך, שניכנס-
בחוזק, בעוצמה, שגרם לי לצרוח ולגנוח, ולהיות הזונה שלך,
ולרצות ממך עוד ועוד,ותמיד הוא מזכיר לי את כל הפרטים הקטנים
שבאמת שכחתי...
אז אני מתנחמת עם איברים של גברים אחרים, לרגעים ספורים, ואז
אני מתלבשת ובורחת מהר, כדי לא לשכב לידם ולהיזכר,
במה ששכחתי בכלל...

                              נ.ב
                               שתדע שאני עדיין גומרת ממך.
עליהם.