חשבתי לעצמי איך אתאר אותך?
חשבתי על
לחיים אדמדמות,
עיניים מתנוצצות,
חיוך רחב
ולב שתמיד מבין הכל.
זאת לינה.

אבל זה לא כל לינה.
לינה היא הרבה יותר.
היא הסיבה בשבילי להקדים ולבוא לפני השיעור,
כדי לראות את החיוך שלה שאף אחד לא יוכל למחוק.
היא זאת שתשב איתי ללמוד,
וביחד נפתור את כל השאלות (או לפחות את רובן).
היא תמיד תגיד לי את מה שהיא חושבת,
אפילו אם לפעמים זה לא כל כך נעים,
היא תמיד תעודד אותי ללמוד,
ללמוד רק עוד קצת על החיים.

לינה זה השיער,
שנדמה שיש לו רצון משלו,
לינה תכתוב לי פתקים באמצע השיעור
או תכתוב לי תאריך במקום הקבוע מצד שמאל.

עם לינה אני תמיד יכול לדבר על כל דבר שבעולם,
כי היא סוג של אדם שקולט את כולם.
ולינה זה קספר (והמבין יבין)
והכי כיף להיות איתה (ועם כל שאר החברים).
לפעמים מרוב צחוק היא מתחילה לבכות,
ואני רק רוצה להצחיק אותה עוד ועוד.

והיא תמיד תמיד תהיה שם לתמוך,
לצחוק, להצחיק ולהעלות רעיונות,
להיות לידה זה כמו לחטוף מין התקף קרינה -
וכל זה והרבה הרבה יותר - זאת לינה.

אבל בשבילי היא תמיד תהיה לינקה.






בשביל הידידה הכי טובה בעולם, לינקה, מזל טוב לך ולמיכאל.