את אבק הפיות,
נפנפתי כקסם.
שובל של נצנצים,
מאחורי כפירורי לחם.

תוך ציפיה דרוכה,
לחיוך, או לדבק.
מיהרתי לסגת,
כדי לחזות בשלהבת.

את הרשת שלפת,
כמו מכובע קסמים,
הארנב שמוט אוזניים,
ובמקום עיניו זוג חורים.

הכרזת שזה ידוע,
ומובן... ופשוט...
אך אינני יודעת,
באיזה חג זה נהוג.

את האבק אאסוף,
הארנב יחבק,
שפתי ישרפו,
והרשת ברצפה תחבט.

לא אניח לכך לעד,
על אף שפירורים ידבקו לקצוות,
עיני הארנב ימצאו עוד שנה.
או בחג הבא לפחות.