בחוץ היא צוחקת, בחוץ, היא יפה,
בפנים היא בוכה, בפנים, היא יפיפיה.
אפלות מתקילה את כולנו, אפלות רגעית, מוות מיידי.
נרדמת איתי, עם חיוך קטן, חיוך עצוב, פשוט חיוך.

בחוץ היא צוחקת, בחוץ, היא יפה,
בפנים היא בוכה, בפנים, היא יפיפיה,
יופי פנימי משקיף החוצה ומראה לכל, ונותן לכל, אהבה.
לא אהבה רגעית, לא אהבה חד פעמית ולא משוחדת, פשוט אהבה.

פשוט אהבה, אהבה שמוחזרת פי אלפי מונים, אבל היא? היא בשלה,
עצובה בתוכה, עצובה ומחכה, להוא, ההוא, שיגאל אותה.
היא ממתינה ועמוק בתוכה, אהבה עצומה, בחורה עצובה מחכה לגאולה
הרגעית והבלתי משמעותית... מחכה, לו... לבחור שיציל אותה
מזוועות העולם שלה, להוא.
ההוא שלא יבוא, ההוא שלעלום לא יהיה קיים, ההוא, שמחכה שהיא
תשלים עם עצמה, ואז הוא יבוא, יבוא מיידית, יבוא בשביל החיוך.

בחוץ היא צוחקת, בחוץ, היא יפה,
בפנים היא בוכה, בפנים, היא יפיפיה.
רק חבל שהיא, לא יודעת את זה עדיין.
שמחה רגעית - בחור רגעי.
שמחה תמידית - שלמות עצמית.