עכשיו אני מרגיש כמו פרפר.
מרחף מעל הכפר.
מציץ לבתים של אנשים,
וידע שאין לי הרבה זמן לחיים.
יצאתי מהגולם,
אין עוד זמן לחיות,
יצאתי מהגולם לפני כמה דקות.
יצאתי לעולם לראות אנשים,
יצאתי לעולם להביא אושר על פני הילדים.
ביקרתי בהמון ארצות,
ראיתי דם,יזע ודמעות,
אושר שמחה,
וראיתי גם המון אהבה.
ראיתי את פריחת הפרחים,
ראיתי גם את גדילת הילדים.
חייתי את חיי כזחל,
ישנתי על עלה,
אכלתי ונשמתי את טעם העץ,
כל חיי חלמתי על הרגע
שבו אהפוך לפרפר
אפרוש כנפיי ואעוף מכאן.
שהייתי גולם רק חשבתי
על היום שאפרוץ
כפרפר צבעוני ויפה
ורק את חיי אחיה.
ועכשיו אני קרוב לסוף
כי פרפר לא חי כמו הרוב.
אני רוצה להיות פרפר,
כדי לראות את העולם כמו כולם,
לא סגור בתא שחור,
כל היום מולי סורגים לראות,
אני רוצה לשוב לחיים.
אני אסיר של אהבה!
אני אסיר של תקווה!
אני אסיר של החיים!
אני אסיר של געגועים!
עכשיו אני בתקופת הגולם,
חושב על להיות פרפר,
ומתכנן את חיי על פי כך.
בעוד כמה שנים
אצא אל החופשי.
ואעשה את מה
שהיה אז על מחשבתי. |