יום בוקר מעונן. אני מחכה לאוטובוס, עם הדיסקמן.  שומע את
"השתמש באשליותיך" של גאנס 'נ' רוסס. הדיסקמן מגיע לשיר 10 של
הדיסק הראשון, "נובמבר ריין", שיר שמתאים כל-כך לעונה. למרות
שהתאריך חלף ומזמן כבר לא נובמבר, אלא תחילת - אמצע ינואר
ואפילו אין גשם.  
האוטובוס מגיע, אני עולה על ההסעה הקבועה לאותו המקום השנוא,
הנקרא בית הספר. זה לא שאני שונא את ביה"ס באופן כללי, אלא רק
את זה שאני לומד בו, ספציפית.
עליתי לאוטובוס. מעכשיו, בין אם אני תופס מקום ובין אם לא, אני
דואג לתפוס זווית שממנה אוכל להסתכל על החלון, כדי לראות אותה
בהצצה חטופה, אם היא לא תעלה.
היום בבוקר היא לא עלתה. נהג האוטובוס דילג על התחנה שלה
והעדיף להמשיך לנסוע לכיוון הגשר.
האוטובוס נעצר ברמזור, אבל לא פותח דלתות. ואני מסתכל. רואה את
עיניי הענבר השחורות המדהימות שלה ורוצה לומר לה את מה שאני
מרגיש והיא אולי יודעת ואם כן לא יודעת עד כמה.
ברגשות עצורים, אני מסתכל בעצב וברגשות עצורים כשהאוטובוס
מתחיל לנסוע אחרי שהרמזור הופך לירוק שוב, כי היא לא שם וזה
כואב.
האוטובוס הבא מגיע והיא עולה עליו. שנינו מגיעים לבית הספר
באותו הזמן בערך ומתחילים לדבר. סתם שיחת חולין, לעיתים.
אם רק כל הימים היו ימים שבהם היא היתה עולה לאוטובוס איתי
הייתי היום אדם הרבה יותר מאושר.