סיפורים שכתבתי
כוללים משפטים כמו
"אצבעותיהם הדקיקות של הברקים התפשטו על כרסיהם הכבדות של
העננים הגדולים שריפדו את השמיים"
ומשפטים כגון
"אורות הרכב הטילו את חוורונם לא רק על פני האנשים הזרים
שעמדו אל מולה, אלא גם על הערך עצמו שהתגלם באנשים הללו"
וגם שטויות כמו
"הייתי לכוד בפקק תנועה שהתחיל בשלהי שנות התשעים למאה העשרים
ועדיין לא הראה כל סימני רגיעה".

אלו מילים שעשיתי בהן שימוש אך הן לא מילותיי.
לאף אחד אין בלעדיות על מילים.
הן של כולם.

שירים שכתבתי עליה
מתחילים במילים כמו
יפה, נסיכה, מלאכית
אך גם במילים כמו
נמאס, נגמר, די.

אלו מילים שעשיתי בהן שימוש אך הן לא רגשותיי.
אף מילה לא יכולה להעביר רגש מתמשך.
רק הרגשה רגעית.

מכתבים שכתבתי לאהבות ישנות
מכילים מילים כמו
לתמיד, לעולם, לנצח
וגם מילים כמו
שלך, איתך.

אלו מילים שעשיתי בהן שימוש אך הן כבר לא אקטואליות.
אף מילה כתובה לא יכולה לחזות את העתיד.
רק להותיר חותם על העבר.

מילים,
מילים מילים מילים,
כמה מילים כתבתי ובזבזתי בחיי.
כמה מילים עוד יש בי.
כאילו היו כלואות בתוך נפשי הן מבקשות לצאת,
וחלקן,
מה לעשות,
משתחררות לבסוף,
על תנאי.

אני משחרר את המילים הכלואות אל אוויר העולם והן מגיעות לעיניי
קורא אחר ואז הכולא נהפך לכלוא.
המילים שלי נשפכות לתוך תובנות של אחרים,
נאנסות על ידי פרשנויות
וחוזרות אליי כשאלות.
הנפש שלי ביד זרים.

וכעת,
אור ליום שני,
אשרוף את כל מילותיי הישנות,
אשמיד כל זכר לזכרונות וירטואליים.
היו שלום מילים יקרות.

ביטוי עצמי,
שחרור פנימי,
הרס חיצוני.

אחי,
החיים הם הקטסטרופה הכי מקסימה העשויה לקרות לנו,
והקטסטרופה הכי מקסימה שאנחנו יכולים לתת לאחרים לקרוא.

אז מה אתה אומר?
אקלקטיים.
הומוגניים.
אורבניים.
פוסט מודרניסטיים.
אנרכיסטיים.
פטישיטסיים.
אנאליים.
בנאליים.
הורמונליים.
דרמטיים.
פואטיים.
פלצניים.
נס יקר,
כולם - מעובדים כך בעינייך.

חומר למחשבה לכולם,
מוגש ע"י ילד הכוכבים.
7 לפברואר 2005.
05:30

מוקדש לילד בן 27, מובטל צעיר ותפוס