|
אהובתי את כאוטית מבעירה אישונים
על ההרים המפוייחים של תל אביב
רושפת אליי מחשכים אני חומקת
כמו הבניינים לסימטה הדופק מתנהם
אני ממוללת שמך באצבעות
האסטרואידים מתנפצים אני
חושבת אם עכשיו תביעי משאלה
שתינו נתגשם.
לשפיז |
|
|
כשיש לכם מחשבה
שמחה, אולי אתם
תוכלו לעוף, אך
לא תוכלו לכתוב
שיר עצוב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.