היום בבוקר קמתי עם כאב בחזה,מן דקירה כזו...
רצתי מהר לרופא,
הוא אמר: "התפוצץ לך הלב"
"מה זה אומר?" שאלתי.
"אתה מיוחד, מן תופעת טבע, שונה מכולם"...
זה בדיוק מה שרציתי לשמוע מרופא,
בן זונה כמו כולם, פוגע בך ואת החשבון הוא ישלח.
ברחתי, רצתי הביתה בבכי, אמא שמעה ובאה.
"ירוני מה קרה?"
בן 34 ועדיין בוכה?
אח היא נאנחה, "תמיד היית שונה ומיוחד"
זה לא מה שכדאי לשמוע מאמא.
מה עם קצת חמלה, הרגעה נתינה?
על זה אמא לא שמעה?
רצתי ברחתי רחוק רחוק...
רצתי לרותי שתמיד עושה לי טוב.
לא עמד?,"לא נורא היא אמרה".
תמיד היה לך סגנון משלך, שונה מיוחד.
למה?! למה?! למה?!
רצתי כמו שלא רצתי בחיים,
למה לי כולם אומרים את אותם הדברים?
אני רוצה להיות כמו כולם.
לא רוצה להיות מוזר ומיוחד, לא שונה ולא תופעת טבע!
רוצה להיות ירון, סתם ירון.
פתאום הבנתי שאני עדיין רץ והלב לא דופק בכלל,
פתאום לאט לאט אני נזכר, הלב התפוצץ,
הדם לאט נגמר...
התמוטטתי, נפלתי, נגמר.
אמרו לי שהלב שלי התפוצץ מרוב הכאב, מהבדידות והעצב,
מזה שאני אוהב ולא נאהב.
מזה שאני לבד בעולם ומכל האנשים האלו שמסביבי
אף אחד מהם לא באמת אוהב אותי.
הלב התפוצץ מההשפלה, מהכאב ומהבדידות.
יש לי:10,9,8,7,6,5,4,3,2,1,0000000
אני מת!!! מת!!! מת!!!... |