לא ידעתי שאני לא חשוב לה בכלל,
לא ידעתי שאני סתם משחק,
לא ידעתי שבחוץ שחור ואצלי בלב ורוד,
אבל אני אופטימי עוד יהיה רע היום, מחר ועד עולם...
שידעתי התהפך הצבע בליבי,
מורוד הפך שחור,
כעס אנוש על בגידה ורק שידעתי
שלא אכפת לאף אחד ממני יצאתי לדרכי...
ראיתי ילדים חסרי בגדים,
אמהות שבורות שמחכות...
לבעל שיחשוב מן המלחמה,
אמהות כואבות...
פתאום מגלות שהילדה בת ה-8 שלהן
מתה לרופאים בניתוח,
ראיתי איך שמחים ופתאום בוכים.
נזכרתי איך אני אוהב מצד אחד ונשנא מהצד השני,
נזכרתי איך אני עדיין מאוהב...
עד שראיתי את אותה ילדה קטנה בעלת אמונה,
אמונה במשיח בה' הכל יכול החזק,
ילדה קטנה בת-7 ילדה שקבלה סרטן
ילדה שמתה בגיל 8,
ילדה שקברנו אותה באדמה,
ילדה שלא תגדל, ילדה שמתה ממחלה.
בכי וכאב נתן לה הה' איפה הכח שראו עיניי?
הן רואות עכשיו רק כאב, סבל וייסורים,
בדרכי לבדי ראו עיניי סבל רב.
בקשתי היא לטוב ולא לרע.
לצדק ורחמים אך ממני כולם מתעלמים וממשיכים בדברים הרעים...
חזרתי הביתה, כאב בליבי.
הרגשתי חרא, הרגשתי מגעיל.
התרחצתי,התלבשתי ונרדמתי...
חלמתי על עולם מושלם,
כולם אוהבים...
ורק אני לא קיים!!! |