אני זוכר אותך - עומדת שם, בולטת מכולם

שיער שחור על עור לבן ומבט קפוא.
מה את מדמיינת? איך פעם הכול היה שלך אם רק רצית
על איך שצדת, על איך שגברים היו לא יותר מקינוח בשבילך.
עומדת שם עם שיער ארוך ונופל על חזה מורם וגדול - שידעו שאת
שם, וכולם יודעים - אבל את עם מבט קפוא.
על מה את חושבת? על איך שפעם לבשת עור ורצת בשדות אם רק רצית.
על איך שהיית הכי חזקה, על איך שהיית אמזונה וכולם ידעו
אבל פה לא יודעים - ואת עם מבט קפוא.

אני לא אשכח אותך - את האמזונה שלי ברכבת לת"א.