שם למעלה, מעל לספריה מונחת בובה בתוך עשרות בובות אחרות.
בובה זו היא המיוחדת ביותר.
דובי לבן שמחזיק בידו לב אדום.
יש לה הרבה משמעות אצלך... נכון?
את מתפתה להוריד אותה ולהחזיק אותה קרוב לליבך, אך את מחזיקה
את עצמך.
כואב לך... נכון?
כן, אני יודעת.
את רוצה... נכון?
כן, אני יודעת.
את מרגישה רע עם עצמך... שפגעת באנשים... מה את רוצה לעשות?
לצעוק... נכון? כן...
את יודעת שלאף אחד לא אכפת... נכון?
את רוצה למות... נכון? נמאס לך כבר מהכל.
כן, אני יודעת.
אז אולי תחתכי קצת... מה יש? זה יוריד לך קצת את הלחץ...
תרגישי קצת יותר טוב עם עצמך... לא?
יופי... יופי... תרגישי את זה... תתמכרי לזה... טוב לך...
נכון?
כן, אני יודעת.
תגידי. אולי תלכי לישון, לנוח, אני אעזוב אותך קצת.
יופי... יופי... לילה טוב מטומטמת קטנה שלי.
את זוכרת את זה נכון? תמיד תזכרי שאת מטומטמת... לא שווה!!!
את זוכרת את זה? יופי... אני מרוצה... אל תשכחי את זה ... זאת
היתה טעות בכלל להביא אותך לעולם.. טעות אחת גדולה.
אני היחידה שבאמת אוהבת אותך... שבאמת מקבלת אותך...
לכי לישון עכשיו... לכי... תבכי ילדה... תוציאי הכל... הכל.
תחתכי עוד אם צריך. תחתכי... תוציאי הכל... זה לא בריא לשמור
בבטן.
אני אגלה לך סוד... את חולה... את מטורפת... את משוגעת...
זה מה שהרופא אמר לאבא ואמא כשאת היית שם... בחדר הלבן...
בחדר האטום... לא רצית לשמוע אותם אבל אני שמעתי.
אמא בכתה אפילו... היא בכתה בגללך... היא לא האמינה איזו בת
יצאה לה.
אמא ואבא אבודים בגללך... אין להם כסף לסגור אותך במוסד... או
כסף לפסיכולוגים.
תראי מה הבאת בכך שנולדת.
יש לי רעיון קטן... ילדה שלי... אולי תחתכי הפעם יותר עמוק?
הנה חסכת לך חצי עבודה... הסכין פה... לידך.
יופי? יופי... תקחי אותה... די! תחתכי את כל זה, את כל הסבל
שאת סובלת ואת הסבל שאת גורמת... תחתכי יותר עמוק.
יופי... יופי... קטנה... יופי... לילה טוב קטנה.
לילה טוב.