הוא ישב בחדרו, בבית הוריו, מזיע בכל הגוף. הלוך ושוב היה
מעביר בראשו קטעים משירותו הצבאי. הנה הוא עומד על צלע הר קרוב
לכניסה למוצב, ליד כלי הרכב, מחכה לשאר החיילים שירדו ויצטרפו
לשיירה בדרך לארץ. המג"ד וקצין הקשר יורדים מהמוצב לעברו.
ולפתע הרעש ההוא שנשמע שקט מהרעש בסרטים, והאדמה שמתרוממת
באוויר מטרים ממנו,  המבט שרואה את המג"ד וקצין הקשר רצים
למוצב. לאיפה רצים עכשיו? , איפה יותר בטוח? , למעלה במוצב או
למטה בצלע ההר? , וגשש בדואי שצועק "בוא לכאן", "בוא!". הגשש
עמד בשדה בולדרים ענק סמוך לשביל שהוביל למוצב, לידו היה  נהג
סמיטריילר במילואים. הנהג היה תחוב בנקיק צר בין שני בולדרים,
ויבב "אני כבר בן 40 יש לי משפחה וילדים, למה זה ?".

שלושה המשכים לעשרים פצמרי"ם:


1. סידורים

לא!,זה לא יכול להיות, צעקתי שוב ושוב באזני שני המלואימניקים,
אני לא מאמינה לכם, אתם משקרים. כשהתעוררתי היו שניהם יושבים
על שרפרפי הבמבוק הקטנים, אוחזים בידיהם את ראשם. שני ספלי תה
מלאים היו מונחים לצדם. אמו של עמוס, ישבה לצדי על הספה, דקות
ארוכות נשארנו חבוקות, מופרעות מדי רגע בנענוע בכי.


2. עדיה

זה היה יום חם שמשון שכב על מיטת הנוער הישנה, המטה היחידה
בדירת החדר שלו ושל עדיה. עדיה העבירה אצבעות רועדות על מצחו
המיוזע של שמשון, וסדרה ברכות את קדמת שערו הלח. ידיה נמשכו
ללטף את אצבעות ידיו העבות. שמשון נעץ עיניים קרות בתקרה ובכה,
דמעותיו חורטות נהרות בין זיפיו, נבלעות אל תוך אגלי זיעתו.
עדיה החלה מקרבת שפתיה ומרפרפת בהן מעל צלקותיו, רטט עבר בה.
תראי מה הם עשו לי, אמר.


3. אהבה

הוא היה זקן חסון לגילו, לבוש חליפה אפורה חומה, משהו בין
לבין. מתחת לז`קט לבש חולצת צווארון לבנה, מעט לחה מזעה. על
ראשו כאפיה לבנה בוהקת, ושני פסים שחורים מהדקים אותה למצחו.
והריח שלו, בדיוק כמו של ראמי, ריח עשן תנורים וזיעה קלה, ריח
אדמה מבין האצבעות השחומות. "אתה והחברים שלך יותר גרועים
מגנדי", סינן מבעד לשניים צהובות חומות. הסתכלתי על הרצפה,
ופתאום מן מכה כזו בסנטר, ודם שנוזל לי על החולצה. שכבתי
אחורה, נותן לדם לזרום על הבד המעושן שכיסה את החדר. "שמאל חדש
אלכ טפו", רוק סמיך ממלא לי את הפנים, נוזל לי לעיניים. הזקן
המשיך "מגנדי אני לא מפחד אני יודע מי הוא, כמה פעמים היה פה
אצלי בבית, שתה קפה והלך. בשבילם ובשביל כל היהודים, כל
הבדווים אותו דבר. נולדים עם זין מטר וחצי, בגיל שלוש-עשרה
דופקים כבשים, ובגיל שמונה-עשרה אונסים מתנדבת מבני עקיבא.
ובחיים שלו הוא והחברים שלו לא היה מזיין את הבן שלי בתחת".
סחרחורת ממלאה לי את הראש, מתערבבת עם הזקן והמילים שלו. "אבל
אהבתי אותו, אהבתי אותו", יצאו לי המילים מהפה, "אהבת אותו הא
יא מזדיין, במוצב זיינת אותו הא", והזקן מתקרב אלי, ואגרוף
ועוד אגרוף, הדם נוזל לי מהפנים, צובע את החליפה שלו, את
הכאפיה.


בולדרים- סלעים ענקיים.
פצמרי"ם- פצצות מרגמה.