כמה שאני שונאת שזה קורה לי.
כל פעם שאני מנסה להוציא מישהו מהראש אני רק מוצאת עוד ועוד
דברים שמזכירים אותו.
מרפי ממש אוהב לשבת לי על הוריד, הוא אומר שיש לי דם מתוק.
אבל כנראה זה רק הוא. אנשים אחרים דווקא ממש סולדים מלשבת לי
על הוריד.
אוף למה הוא כזה... מה סה"כ רציתי? שנהיה ידידים? זו בקשה
גדולה מדי?
אסור לי להתקשר אליו... אסור לי להתקשר אליו!!!
אני מחזיקה את עצמי בכוח, שלא תהיה לנו שיחה כזו כמו אתמול
אחרת אני אמות.
כל כך הרבה דברים לא ברורים.
נכון אז נפרדת מחברה שלך שהיית איתה הרבה זמן אני מבינה שזה
כואב... אני פה כדי לעזור לך!!! באמת!
זה לא מין משהו כזה שרק בחורים שרוצים ממך סקס אומרים, גם
בחורות שרוצות להיות ידידות שלך אומרות את זה.
אוף יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לו על זה... אבל אני לא
אתקשר, כי זה מלחיץ אותו, כי... זה "מרתיע" אותו... "מרתיע",
איזו מילה מעצבנת, כאילו היא נועדה כדי לא להעליב, אבל זה לא
עובד.
מסכן, הוא כל כך התאמץ בלא להעליב אותי ומה יצא? כדור בראש
הייתי תוקעת לעצמי.
חשבתי שרק בנים לא מבינים בנות, אבל אני רואה שזה כל כך הדדי,
אז לא היו לו ידידות שנתיים וחצי, מה קרה?! הנה עכשיו יהיו לך,
זה גם יעזור לך להבין ולעכל את כל עניין הפרידה. אתה שלם עם זה
למרות שאתה אוהב אותה, סבבה, עכשיו מותר לך ידידות תקבל את זה,
זו לא בגידה!!!
בטח היא בכלל עושה מישהו אחר ברגעים אלה כשהוא בוכה לו מבפנים
ומבחוץ סתם מקנח את האף, הוא גם חולה כרגע בנוסף לכל, בטח
פסיכולוגי.
מסכן כמה הוא אוהב אותה... וכמה אמרתי לו, "אם אתה כל כך אוהב
אותה תחזור אליה", "הלב אומר כן אבל הראש לא" מי מקשיב לראש
בימינו?
טוב נו, אם היא הייתה מטומטמת מספיק כדי לזרוק אותו, אז זו
הבעיה שלה... גם שלו האמת, אבל הוא יתגבר, וכשהיא תיזכר כמה
היא הייתה טיפשה שהיא ככה פגעה בחומד הזה, זה כבר יהיה מאוחר
מדי, תהיה לו תמונה של מישהי אחרת בארנק, והיא תהיה כוסית,
וההורים שלו יאהבו אותה וחברים שלו יקנאו בו, והוא יאהב אותה
יותר מכל דבר אחר עד שהוא לא יזכור שמות של אחרות, טיפשה.
באמת אני שמחה בשבילו על זה, לא יהיו לו בעיות למצוא בחורות
אחרות, בחור שגם נראה טוב, מצחיק, רגיש, מודה בטעויות שלו
ויודע לצחוק על עצמו, עם כזה לב רחב וטוב, ורק כוונות טובות,
בחור עם שכל שחושב על עתיד ומבין מהחיים שלו, שכל מה שהוא רוצה
זה קשר רציני שהוא יכול לחבק תמיד ולהתמסר לו כמו לאלוהים
כשחוזרים בתשובה.
כן, כן, להאמין שקיים בחור כזה, מי לא תרצה אותו. הייתי מתחתנת
איתו אם הייתי יכולה, באמת כמו כלום, בלי לחשוב פעמיים. אבל
הוא לא היה רוצה אותי גם אם היינו נשארים לבד בעולם, עם רק
פרות מסביבנו, נראה לי הוא היה מעדיף ליצור זן חדש ולהתחבר עם
פרות.
זה מטורף כמה שהוא לא משתין לעברי. בגלל זה הוא גם לא רוצה
להיות ידיד שלי. הוא בטח חושב עליי שאני ילדה קטנה ופתאטית,
נטולת חברים, וחסרת חיים שמתעלקת עליו כי הוא תקוותה היחידה
לחיי חברה. וזה לא נכון יש לי חברות וידידים, הוא פשוט לא מבין
איך זה עובד אצלי כל החלוקה הזו, שיש אנשים שפשוט נחמד יותר
לדבר איתם בטלפון ולשמוע את דעתם, גם כשיש חברים אחרים.
"מור פוסטמה תעזבי אותי בשקט מה את מציקה לי עכשיו, אני אביא
לך את המחשב יותר מאוחר, נו אני עושה משהו. מה את צריכה בכלל
את המחשב עכשיו לכי תתחרמני עם אורן מה שאת עושה כל החיים שלך
בסדר, כן אני רצה עכשיו. יאללה עופי לי מהחדר, ביי"
אוף, אחותי התאומה... הדבר הכי מעצבן שקיים בכל הרדיוס של ה-20
קילומטרים שבא איתי לכל מקום. בגללה אני שונאת להסתכל במראה כי
אני נראית כמוה בדיוק, איכס זה מעביר בי צמרמורת, רק שלי לפחות
אין את הנקודת חן המגעילה שיש לה במצח, ככה בחורים יודעים
להבדיל בינינו שהם יודעים את מי להזמין לכל הדברים  שעולה
בדמיונם החרמן... אבל עכשיו הכל נפסק ל-4 חודשים האחרונים שהיא
עם אורן... אוי אורן ממש חלומה הרטוב של כל נערה, אולי מבכי,
אוי הוא כל כך מטומטם, והכי מגעיל זה שאני צריכה לראות אותם
בולעים אחד את השני כל חצי שניה בערך. בשבועיים הראשונים אף
אחד לא הבין בכלל מה אני עושה איתו ואז גילו שזו בכלל היא...
אוף אני שונאת להיות אחות תאומה יותר משאני שונאת שמרפי מוצץ
לי את הדם!
הקטע הוא שהיא גם עושה לי לפעמים קטעים מסריחים בכוונה כשהיא
הולכת עם מייק-אפ על הנקודה הזו, ורק מי שמכיר את הקטעים שלה
יודע להתעלם מזה.
פעם היא ניסתה להיכנס במקומי למשמרת כי היא רצתה להתחיל עם אחד
הבחורים במטבח, כמובן הבחור הכי ערס בעולם ששם רק מפרוטקציות
של אחד המשקיעים... מזל שהיא לא הספיקה לעשות בעיות באותה
משמרת ושהספקתי להגיע בזמן לפני שהיא סיבכה אותי בצרות. יש לה
מזל שגל לא היה באותה משמרת והיא לא התחילה איתו כי אז בכלל
עוד הוא היה עם שרית.
אוף גל, תבין, אני לא מנסה להרחיק אותך מהזכרון של שרית, אני
גם לא מנסה להעיק לך על החיים אני רק רציתי להיות עוד איזה חלק
מהם. קצת מעבר לעבודה. אבל כנראה זה כבר לא ייצא.
יא, אני לא מאמינה על עצמי שאני מוותרת ככה, ממתי אני מוותרת
ככה? במיוחד כשאני יודעת שאני צודקת. אולי אני אתקשר אליו? לא
אסור לי! די, מספיק עם כל הקטעים האלה, אני חייבת לעזוב אותו
כבר. אוי טלפון, בוא נראה מי זה. אוף אני שונאת שמנתקים אחרי
שני צלצולים... כוכבית 42...
"שלום, התקשרתם לפה?" שאלתי.
"אה..." ענה הקול המוכר.
"גל?, היי מה שלומך? מרגיש יותר טוב?" שאלתי את גל ושמעתי את
הדפיקות לב שלי כאילו אני יושבת על הרמקולים במועדון הכי רועש
בארץ. וואי, אני פשוט לא מאמינה שהוא התקשר כאילו השמים שמעו
אותי וענו לתפילותיי - שנשמתי כבר תפסיק להתענות כך. מי היה
מאמין שהוא יתקשר אליי?
"אהה, כן יותר טוב, אני צריך לחזור לעבודה מעכשיו." הוא אמר
בקול מוזר.
"רגע למה ניתקת כל כך מהר?" שאלתי לא מבינה.
"אהה... סתם חשבתי אולי את עסוקה וזה" הוא אמר ונשמע כאילו זה
הדבר היחידי שעלה לו לראש.
"אהה, או קיי, הממ... רצית משהו ספציפי?" שאלתי, משחקת אותה
קרירה.
"אה, סתם רציתי לשאול אותך אם את עוד עובדת השבוע." הוא אמר
בקול מוזר.
"אה כן אני עובדת מחר מ-12 וחצי עד סגירה" אמרתי.
"וואלה, גם אני, את רוצה שאני אסיע אותך או שיש לך משהו." הוא
שאל מבולבל.
"לא, זה דווקא יהיה ממש נחמד אם תסיע אותי, אבל בטוח שזה לא
מפריע לך לעשות את כל העיקוף הזה?" שאלתי אותו, בפעם האלף
בערך, כמו לפני כל הסעה.
"נו נראה לך שאני אתן לך ללכת ברגל מטר לבד? את חוזרת בחושך."
הוא אמר ברצינות מצחיקה.
"כן , כן, יש לך את הקטע המוזר שלך... אבל זה הכל נאמר
באהבה." אמרתי ושמעו את החיוך שלי.
"אהה, טוב אני צריך ללכת... אני אראה אותך מחר... כן?" הוא
בירר להבטחה.
"כן אל תדאג, לילה טוב!" אמרתי לו קצת מאוכזבת.
"לילה טוב, ביי" הוא אמר וניתק.
אוף בא לי לתלות את עצמי עכשיו. למה הוא לא מסכים לפתח איתי
שיחה נורמלית, מה כל זה היה בכלל, מה הוא התקשר רק כדי לשאול
על משמרת? אתמול כל השיחה הוא רק אמר לי שיש לו בעיה להתקשר
אליי בגלל ההרגל של שרית...
אוף אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. בפעם האחרונה שהרגשתי ככה
זה היה כשהייתי מאוהבת מעל הראש בתמיר לפני שנעשינו חברים. אוי
זה גורם לי להתגעגע לקשר. זה היה כל כך נחמד להיות איתו ב-10
חודשים האלה, כל כך חבל לי שהוא עזב לחו"ל, למזלי התקופה הקשה
כבר עברה, אוי כשגיליתי שהוא מצא חברה אוסטרלית... איך שניסיתי
למצוא משאית שתדרוס אותי... מזל שהזמן עובר ומשכיח דברים
לאט-לאט. לפעמים זה ממש לאט-לאט, אבל בסדר.
אז רגע, מה זה אומר שאני מתאהבת עכשיו, וואו זה מוזר... כאילו
לא הייתי מאוהבת כבר שנה וחצי מאז שהתגברתי על תמיר.
אוי נו מה אני אעשה עכשיו, לא יכול להיות שאני מאוהבת. אני
אמרתי בעצמי שאני רוצה רק קשרי ידידות, פאק נו אני לא מאמינה
שזה קורה לי. והוא כל-כך לא רוצה אותי... כאילו הוא ישתין בכלל
לעבר מישהי כל-כך קטנה... הוא גדול ממני כמעט ב-4 שנים ויש לו
כל-כך הרבה יותר ניסיון חיים מאשר לי...
אוי אני חושבת שאני מתחילה להרגיש לא טוב.

"היי נעמה מה שלומך ממי?" אבי המנהל שלי שאל אותי כשנכנסתי
לדלפק.
"בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף...
עוד לא נכנסתי למטבח היום, לא רציתי עוד לראות את גל, אני עוד
לא יודעת מה אני אעשה.
עבר כמה זמן, אנשים במסעדה התחלפו, וכבר ממש הייתי חייבת
להיכנס למטבח כדי להעביר להם כלים לשטיפה. ניסיתי להיכנס מהר
ככל האפשר ושאולי יהיה סיכוי שגל לא יראה אותי. הנחתי את הכלים
על יד הכיור, הסתובבתי ופתאום ראיתי את גל בערך סנטימטר ממני.
"אוי איך הבהלת אותי גל!" אמרתי עם יד על הלב שכמעט יצא מהמקום
בפיצוץ אדיר.
"אוי סליחה, את סולחת לי?" הוא אמר בחיוך ואז חיבק אותי. "מה
עד כדי כך הבהלתי אותך?"
"מה?" לא הבנתי למה הוא מתכוון.
"אני מרגיש את הלב שלך עליי ממש, כל כך נבהלת?" הוא ניסה
להסביר את עצמו.
"אה כן, כן, ממש הקפצת אותי" אמרתי קצת צוחקת, וחשבתי איפה אני
יכולה לדפוק את הראש עכשיו בלי שישימו לב. "טוב אני חייבת
לחזור לדלפק" אמרתי ומיהרתי.
אוי לא, אני לא מאמינה, איך נלחצתי, מעניין אם הוא שם לב
להתנהגות המוזרה שלי. וואי אני מרגישה ממש לא טוב.
"ממי? את בסדר? את נראית קצת חיוורת" אבי שאל אותי.
"אני אה... אני בסדר." אמרתי חצי ממלמלת.
"בטוח?" הוא שאל. בשלב הזה כבר התחלתי לראות לבן בעיניים.

"נעמה? נעמה את שומעת אותי?" הקול של גל קרא לי ואז פקחתי
עיניים.
כל הצוות עמד סביבי והייתי רטובה ממים.עוד עמד עם כולם הבחור
ממד"א שגר באזור ומכיר את אבי.
"אכלת היום משהו?" הבחור ממד"א שאל אותי.
"אה... לא, כאבה לי נורא הבטן ולא היה לי תיאבון." עניתי
מסוחררת.
"טוב, תביאו לה משהו לאכול ולשתות ושאחרי זה תחזור הביתה
לנוח." הוא אמר והחבר'ה התחילו להתפזר למטבח להכין משהו.
"בואי ממי, שבי פה יביאו לך עכשיו משהו לשתות, איך את לא שומרת
על עצמך, מה יהיה לי ולמסעדה אם יקרה לך משהו?" הוא שאל
בחיוך.
"רק על זה אתה חושב אה אבי? על הלקוחות? עכשיו אני מתפטרת!"
אמרתי צוחקת כמו בכל שיחה שלנו שמסתכמת ככה.
"בסדר רק תודיעי לי שבועיים מראש, זה כתוב ככה בחוזה". הוא אמר
והביא לי כוס מים.
אלי הביא לי אורז צהוב ושניצל ברוטב פיקנטי שאני הכי אוהבת
וישבתי ואכלתי באיטיות.
"מי יוכל להסיע אותה?" אבי שאל.
"אני אחזיר אותה" גל מיד קפץ ואמר. הסתרתי את חיוכי מאחורי כוס
המים.
"לא, גל אני צריך אותך לעכשיו כי יש לחץ, אלי אתה יכול להקפיץ
אותה עוד מעט?" אבי פנה אליו ואני הסתרתי את אכזבתי בביס
מהשניצל.
"כן בטח" הוא אמר מאושר, מבחינתו כל דבר שהוא עושה שזה לא
לעבוד כרגיל ולקבל על זה כסף, זה טיפ מטורף.
אלי הקפיץ אותי הביתה והסביר לאימי מה קרה, ואני הלכתי לישון.
האמת בהתחלה לקח לי קצת זמן, חשבתי על זה שפספסתי את זמן השיחה
שהיה לי עם גל בכל נסיעה ונורא התאכזבתי, חשבתי אולי דברים
יתבהרו קצת הפעם, אבל זה ידחה כנראה ליותר מאוחר.

"נעמה? נעמה, קומי יש לך אורחים..." אמא שלי העירה אותי
בעדינות.
"מה" אמרתי מטושטשת ופתאום ראיתי לנגד עיני את גל עם הבעה
מבוישת ולידו אמא שלי עם חיוך מאוזן לאוזן.
"קומי חמודה לכי לשטוף פנים הוא יחכה לך" אמא שלי אמרה ואני
הודיתי לה על שנתנה לי הזדמנות להראות קצת יותר נורמלי.
הלכתי  ושטפתי פנים, צחצחתי שיניים, לקחתי מסטיק כמובן,
הסתרקתי ונכנסתי לחדר של מור לקחת ממנה חולצה קצת יותר
נורמאלית מהסחבה שלבשתי.
"מה את צריכה? את לא רואה שאני בטלפון?" היא שאלה אותי כשהיא
מכסה את שפופרת הטלפון, באמצע שיחה עם אורן כמובן.
"אני לוקחת ממך שניה חולצה נורמלית, יש לי אורחים" אמרתי
וחיפשתי עמוק בארון כי הרבה חולצות נורמליות אין לה.
"כן שמתי לב, מי זה השווה הזה שבא אלייך?" היא אמרה בשקט שאורן
לא ישמע.
"לא עניינך זה בטוח" אמרתי ושלפתי חולצה שלי שהייתה בארון
שלה.
"רגע הוא ראה אותך?" שאלתי פתאום בלחץ.
"לא, נראה לך? תראי איך אני נראית נראה לך שאני אצא מהחדר
ככה?" היא אמרה בנימת מובן מאליו.
"יופי" אמרתי בהקלה. "ותפסיקי לגנוב לי כבר בגדים כאילו אין לך
מספיק." הוספתי ויצאתי.
התלבשתי בשירותים, הסתרקתי שוב ונכנסתי לחדר.
"היי" אמרתי עם חיוך קורן ומבויש.
"היי מה שלומך? את בסדר?" הוא שאל קצת לחוץ.
"אה, כן... סתם לא כל כך הרגשתי טוב, אבל עכשיו זה בסדר."
אמרתי מהופנטת, ואז קלטתי מה אני עושה והשפלתי מבט.
"אה יופי... אני שמח לשמוע." הוא אמר ואז נתקע קצת.
"רצית עוד משהו?" שאלתי מבולבלת.
"לא, לא ממש, פשוט הלחצת אותי נורא במסעדה וזה, רציתי רק לבדוק
שאת בסדר, בדיוק הייתי בדרך חזור מהעבודה..." הוא אמר מסתכל על
הרצפה.
"גל אבל זה בכלל לא בדרך זה עיקוף שלם!" אמרתי לו בחיוך.
"כן אני כבר רגיל" הוא גם חייך, זה הרחיב לי את החיוך.
"תגיד גל אפשר לשאול אותך משהו?" אמרתי אחרי מחשבה קצרה אבל
מסכמת.
"כן בטח, מה שאת רוצה." הוא אמר בעניין.
"למה אתה כל-כך לא רוצה להיות ידיד שלי? כאילו, אתה יודע למה
אני מתכוונת, לא כמו שאנחנו עכשיו אלא מעבר כאילו..." נתקעתי
קצת.
"כן, כן אני יודע, זה קצת מסובך. כל הקטע עם שרית." הוא ענה
בלי ממש לסיים את המשפט.
"אבל שרית זה משהו אחר... אני רק רוצה שנהיה ידידים." אמרתי.
הוא הביט פתאום לרצפה במבט חסר אונים.
"מה גל?" שאלתי לא מבינה.
שרית זה לא ממש משהו אחר, את לא מבינה?" הוא דיבר לא ברור.
"בטח שזה משהו אחר, אתה צריך ידידות עכשיו, אתה צריך להמשיך
הלאה" אמרתי נחרצות.
"אני לא צריך עכשיו ידידות..." הוא אמר חצי לעצמו.
"אז אתה פשוט לא רוצה להיות ידיד שלי?" אמרתי מתוסכלת.
"לא אני ממש לא רוצה להיות ידיד שלך אבל אין לי ממש ברירה לא?"
הוא אמר מעוצבן קצת.
"מה? טוב אם אתה לא רוצה אני לא מי שאכפה עליך, מה זה אין לי
ברירה?" אמרתי פגועה.
"זה לא זה, אוף את לא מבינה אותי. יש לך חבר לא, זה קצת בעייתי
בשבילי." הוא אמר בעצבות.
"ממתי יש לי חבר?" אמרתי לא מבינה.
"אין לך חבר?" הוא שאל מופתע.
"לא, כבר שנה וחצי שאין לי חבר" עניתי לו לא מבינה.
"אבל איך זה, אני ראיתי אותך מתנשקת עם מישהו ליד המסעדה, כמה
פעמים אפילו." הוא אמר נחוש בדעתו.
"אוי לא, בוא רגע" אמרתי מבינה.
הובלתי אותו לחדר של מור ודפקתי על הדלת.
"מור תכירי זה גל, גל, זו מור אחותי התאומה" אמרתי בחיוך,
למרות שלהכיר בניהם בכלל לא היה משהו שרציתי לעשות.
"היי", מור חייכה מאוזן לאוזן, ולפני שהוא הספיק לענות סגרתי
את החדר ואמרתי לו לחזור לחדר שלי.
"אני לא מאמין שיש לך אחות תאומה" הוא אמר במעין שביעות רצון.
"כן, גם לי קשה לקבל את זה..." אמרתי לעצמי.
"אתן כאילו נראות בדיוק אותו הדבר?" הוא שאל מבולבל.
"לא לה יש נקודת חן גדולה על המצח שהיא מסתירה עם השיער
לפעמים, או עם מייק-אפ" עניתי.
פתאום הוא התקרב אליי ומשום מקום הוא פשוט נישק אותי, ואני
נישקתי אותו... ופשוט התנשקנו.
זה היה כל כך מוזר אחרי כל-כך הרבה זמן. אף פעם לא התנשקתי עם
מישהו שהוא לא תמיר. אבל זה הרגיש ממש טוב. עלו בי כל כך הרבה
רגשות פתאום, והזמן כאילו עצר מלכת.
פתאום הפלאפון שלי צלצל.
"נעמה, תחזירי אותו לפה, מה זה מאיפה הוא?" מור לחשה לי מהקו
השני.
"ביי!" אמרתי בעצבנות וכיביתי את הפלאפון.
"רגע, אז מה קרה פה עכשיו?" אמרתי בחיוך כמו שיכורה מהנשיקה.
"על שרית כבר התגברתי, האמת, אחת הסיבות שנפרדנו הייתה גם
שבנוסף לכל הריבים ראיתי שיש דברים יותר טובים בעולם, ובגלל זה
היה לי קל יותר להרפות ממנה." הוא אמר "אבל אז ראיתי את אחותך
וחבר שלה... והתחלתי לתפוס מרחק." הוא אמר עם חיוך מסביר.
"אז זה אומר שאתה לא רוצה להיות ידיד שלי כי..." אמרתי.
"אני רוצה להיות החבר שלך." הוא השלים אותי.
"טוב את הסיבה הזו אני מוכנה לקבל." אמרתי ונישקתי אותו שוב.

"טוב אז לאן את רוצה ללכת?" גל שאל אותי בסוף משמרת בוקר
שעשינו ביום שבת.
"המ... לא יודעת לאן אתה מציע?" שאלתי אותו מחויכת.
"אהה," הוא לא השלים את המשפט ופתאום ניגשה אליו בחורה מהממת
ואמרה לו "היי גל, אפשר לדבר איתך שניה?" ואני לא הבנתי מה
קורה.
"זה בסדר נעמה? אני כבר חוזר" הוא חצי שאל.
"כן, כן, זה בסדר." אמרתי קצת בלחץ.
אלוהים אדירים, מה הכוסית על הזאת רוצה מהחבר שלי? נלחצתי
קצת.
ניסיתי להבין מה הם אומרים בשיחה אבל לא הבנתי כלום. אחרי דקה
הוא חזר.
"מצטער על זה" הוא אמר והתחיל ללכת.
"מי זו הייתה?" שאלתי לחוצה.
"אה, זו שרית, עוד לא ראית אותה אף פעם?" הוא שאל.
"אה, לא, לא ממש" אמרתי.
אני לא מאמינה, זו האקסית המיתולוגית שלו? פאק הוא עוד שניה
מעיף אותי בשבילה שוב היא אחד הדברים הכי יפים שראיתי בעולם,
סעמק. עץ, אני צריכה עץ להיתלות ממנו.
"טוב אין לך מה להילחץ מזה, היא רצתה לחזור אליי ואני פשוט לא
הסכמתי, אמרתי לה שיש לי חברה חדשה שאני מאוד אוהב, וחבל לה על
הזמן." הוא אמר חותם את הנושא.
"מה? אתה אוהב אותי?" אמרתי בחיוך.
"נו ברור טיפשונת, יותר מכל דבר אחר בעולם." הוא אמר, נישק
אותי בראש, והמשכנו ללכת מחובקים.
חייכתי לעצמי וחשבתי: טיפשה, אמרתי לך שעד שתקלטי כבר יהיה
מאוחר מדי, יש לו כבר תמונה חדשה בארנק.