ליאור פרץ / אהבת אמת |
בידו חליל שאל צלילי נגינתו משתרך לו העדר
הוא מהלך בסנדליו על אדמה יבשה ומוכרת
השמש הלוהטת צורבת את פניו
ומעמיקה קמטים שצרב הזמן ללא רחמים
בקצות אצבעותיו הוא מלטף צמרות חיטים
ובלבו מתעוררת מנגינה ישנה
ולפתע הוא רואה אותה, מרחוק
דמות עמומה, פשוטה
והוא מיד ידע, זו היא, לה חיכה
ואז ברגע אחד ישטפו את ליבו אלף קרנים של אור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|