שוכבת על הגב,
מביטה לתקרה,
כל המחשבות הלא נכונות
שוב צצות ללא אזהרה.

לא יכולה לחשוב יותר
זה רק מביא לי רצון למות.
לדעת שלא משנה מה ואיך,
אני נשארת תקועה, ללא שליטה על חיי.

נזכרת בזמנים ההם,
בהם אלוהים היה איתי.
שהכל היה טוב,
כשהשמש תמיד הציפה את דרכי.

ועכשיו, מה אני?
סתם עוד פרח נבול.
בוהה לצדדים במבט ריק, מחכה לפתרון שיבוא
אך יודעת, שאין כזה.

געגועים לאלוהים.
עכשיו אלוהים לא איתי.
עכשיו אני לבד, רק אני ועצמי.
אף אחד כבר לא יעזור.

געגועים לאלוהים.
האם בכלל יש כזה?
אני נופלת לבור שאין לו תחתית,
נופלת ונופלת, בלי שום ענף לאחיזה,
בלי ידיעה מה צופן לי העתיד.

געגעוים לאלוהים.
כבר לא משנה לי אם קיים או לא.
מצידי שילך - גם אם יבוא.
אני תמיד אהיה לבד בעולם השחור הזה.

געגועים לאלוהים...
הנשמה שלי כבר מעורערת.
עוד קצת והיא בטוח תישבר
אבל לי כבר לא אכפת.
כי אני יודעת
שעוד כמה זמן,
כבר לא אהיה פה יותר.