מתפתלת
נזהרת שלא לפגוע,
שלא להיכוות.
כל כל הרבה ידיים,
כל כך הרבה ידיים כבר נגעו בי.

חילול,
לחלל בחליל
לחלל בחלל
לחלל את הקודש
לחלל את הגוף.

האצבעות פורטות על
מנגינת החילול
מנצחות הן בלב כבד
על התזמורת ההמונית
שם, בתוך הראש.

מתפתלת
נזהרת שלא לפגוע,
בעצמי.
ידיים הולכות למעלה,
לצד.
לאן שרק אפשר.

הילולה של הקצב
של המותר.

עוצמת עיניים וזועקת
לעצמי.
שרק אגיד דיי,
שרק אעצור את החגיגה
אשים לזה קץ,
סוף.

שמה ידיי על רכותיי
ולוחצת,
אולי הכאב כך יעבור.

מנסה לדבר אל ליבי
לשכנע -
אך בלי משים
הכל מתחיל כאילו לא היה דבר

כאילו לא היה דיבור
שכנוע
שאלה.
הכל מהתחלה,
פיתול
חילול
כוויה.