דלת

מסוף מרובע
אוסף אותי לתוכו,
וחדר מדרגות
מזמין אותי לסופו,
ובעוד אני צולעת
במעלה הר איתן
הוא מושך בפסגתו
עוד אדם, עוד צנחן.

משמים תכולים
הוא ירד לצוקים
ולפניו פרוסים
עוד ימים ואופקים...
אך הוא התרכז
באותה נקודה
בה הייתי תקועה
במסוף מרובע.

לא הבנתי תחילה
מה מצפה לי בקומה הבאה
ונשאתי תפילה
להרפות אחיזה,
להתגלגל במורד התלול- ולחיות...
הכל, כדי לא להיות שבויה
על פסגת הפסגות.

אך אני מטפסת,
מבטי אל על,
בעננים תופסת
כל צעד ושעל,
ולבסוף מתעטפת
בידיים חמות,
עד שנפלנו מטה,
כמו הדמעות.
התרסקנו על גל
ושאריותינו נשפכו על החוף,
וזרים מגואלים בדם
באו אותנו לאסוף.

נמלים

הקרקע עליה אני עומדת
רוחשת נמלים, שמנסות להרים
את העולם,
שרוצות להיות גלובוס מודרני.
אין זה פלא שאני צפה באוויר
כיוון שאני מתהלכת על גבן,
גופן הקטן נושא אותי למרחקים
כאילו הייתי אוצר יקר...
והן לא מרפות ממני שנים.

האוויר שלי רוחש בזבובים מציקים,
על כנפיהם טבוע אות קין.
הם מתיישבים על גופי ונוגסים ממני
חלקים חלקים
וכולי
סדקים סדקים.
הארס שבפיהם מוכנס דרך התאים המתים
לרחם
ובתוכי רוחשות תולעים שחורות ושמנות
שאוכלות אותי מבפנים.
מתחזקות.
ואני רק מחכה...
כי אני יודעת שבקרוב תצאנה לאוויר העולם
משאירות אותי קליפה ריקה,
ספק חבל טבור, ספק התולעת, תיכרך סביב גרוני...

והנמלים ישאו אותי לקן שלנו,
ויכסו אותי בחול חמים.
בפעם האחרונה.





השיר הראשון הוא חלק משלוש השירים שכתבתי בביקורי אצל הקב"נ,
השיר השני נכתב כשחיכיתי לאוטובוס כדי לנסוע ליגאל.
בדיעבד אני יכולה לספר שזו הייתה הפעם האחרונה.

צורב.