מין תחושה כזו שהכל בתהליך דעיכה, גסיסה איטית כזו.
לא משומנת, דביקה, מגעילה וחסרת משמעות ברורה.
כי, צריך
לעשות ויש לעשות כל כך הרבה דברים.
חייבת.
לא נשאר הרבה באמצע,
או שבעצם זה הכל, מה שיש.
השנה התחילה לי היום ברגל מכוערת,
אני, אני, אני, כל כך
קשה לחיות וכמה קל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|