אילת דובקין / אל אותו הים |
את שהיית כאן ועכשיו רק אתמול.
קפיצת ראש לבאר ונפלת על הלב.
הגדר שמפרידה בין הלאהוב והלפחד איננה נראית
ושוב הרסת את המכנסיים החדשות שקנית רק בשישי שעבר (תיל
מחורבן!).
אל הים הכחול, הגלים והחול,
את רצה.
הרוח מטיחה בך צרורות של קצף נשכח וסתם חומרים מזיקים אחרים.
אהבה נטולת. שוכבת כאן, שוכב שם.
מקשיבה לשיר שמזכיר לך את תמול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|