אני עצובה.
אני מרגישה שהעתיד חסר תקווה ושדברים לא יכולים להשתפר.
אני כישלון מוחלט כבן אדם.
אני אשמה, אני נענשת
הייתי רוצה להרוג את עצמי.
פעם הייתי מסוגלת לבכות, אבל עכשיו אני כבר מעבר לדמעות.
אבדתי כל עניין באנשים אחרים.
אני לא מסוגלת לישון
אני לא מסוגלת לחשוב
אני לא מסוגלת להיתמודד עם הבדידות שלי
אני לא מסוגלת להיתגבר על הפחד שלי.
אני לא מסוגלת לכתוב
אני לא מסוגלת לאהוב
אני גוססת מבפנים, אני מסתערת לעבר המוות שלי.
אני מתה מפחד מתרופות
אינני מסוגלת לעשות אהבה
אינני מסוגלת לזיין
אני לא מסוגלת להיות לבד
אני לא מסוגלת להיות עם אחרים.
ב- 4:48
כאשר הייאוש יבקר שוב
אתלה את עצמי.
אני לא רוצה למות
הפכתי כל כך מדוכאת עד כי החלטתי להתאבד.
אני לא רוצה לחיות.

כבר תכננת תוכניות?
לקחת מנת יתר, לחתוך את הוורידים ואז ליתלות את עצמי.
כל הדברים האלה?
יתכן שזה יתפרש כקריאה לעזרה? זה לא יעבוד!
אני אעמוד על כיסא עם לולאה סביב הצוואר שלי.
זה הפחד שמרחיק אותי מפסי הרכבת
אני רק מתפללת לאלוהים שהמוות זה הסוף המזדיין.
אני כותבת בשביל המתים, אלו שלא נולדו.
אחרי- 4:48 לא אדבר שוב לעולם.

אתה חושב שאדם יכול להיוולד בגוף הלא נכון?
אתה חושב שאדם יכול להיוולד בתקופה הלא נכונה?
לך להזדיין, לך להזדיין, לך להזדיין על שדחית אותי בכך שמעולם
לא היית שם, לך להזדיין על שגרמת לי להרגיש חרא לגבי עצמי, לך
להזדיין על שדיממת ממני את האהבה והחיים המזדיינים, שזדיין אבא
שלי על שהרס את החיים שלי ושתזדיין אמא שלי על שלא עזבה אותו.
אבל יותר מכל, לך להזדיין אתה על שגרמת לי לאהוב מישהו שלא
קיים.

אוי אלוהים מה קרה לזרוע שלך?
חתכתי אותה...
זה ממש דבר ילדותי לעשות, זו קריאה לתשומת לב.
זה גרם לך הקלה?
לא.
זה שיחרר את המתח?
לא.
אני לא מבינה למה עשית את זה.
אז תשאלי...
אני יכולה להיסתכל?
לא.
הייתי רוצה להסתכל, לראות אם זה הזדהם.
לא.
חשבתי שאולי תעשי את זה, הרבה אנשים עושים, זה משחרר את המתח.
יותר מדי שפוי ומעשי, אני לא יודעת.
למה אתם לא שואלים אותי למה?
למה חתכתי לעצמי את היד?
את רוצה לספר לי?
כן.
אז תספרי...
תשאלו אותי ל-מ-ה?
למה חתכת את היד?
כי זה נותן לעזאל הרגשה נהדרת.
כי זה נותן הרגשה מדהימה לעזאזל הרגשה מדהימה.
אני יכולה להסתכל?
את יכולה, אבל אל תגעי.
את לא חושבת שאת חולה?
לא.
לא, זו לא אשמתך.
זו לא אשמתך, זה כל מה שאני שומעת, זו לא אשמתך, זו מחלה זו לא
אשמתך, אני יודעת שזו לא אשמתי אמרתם לי לעיתים כל כך תכופות.
שאני מתחילה לחשוב שזו כן אשמתי.
אין סם על פני האדמות שיוכל להעניק לחיים משמעות.
אני רואה דברים, אני שומעת דברים, אני לא יודעת מי אני.
ב- 4:48 השעה השמחה שמרטיבה את העיניים שלי.
העמדה הסופית שלי, הכניעה הסופית שלי, אף אחד לא מדבר.

שלג שחור נופל
במוות אתה מחזיק אותי
אין בי רצון למות
לאף מתאבד מעולם לא היה

                             הביטו בי נעלמת
                             הביטו בי נעלמת!