אני באמת לא מבינה מה היעוד שלי בחיים, בעצם נולדתי בשביל
ללמוד בבית ספר ולפתור בעיות ולמצוא עבודה ולהקים משפחה?
לעזאזל עם החיים האלה, כל כך קשים ומסובכים... אולי עדיף פשוט
להירדם ולא להתעורר, אבל פשוט זה כל כך מפחיד לחשוב על זה, אבל
מצד שני כל כך בא לי לשכוח מהצרות, להתמקם לי בעולם משלי, עולם
אדום אפשר לומר ולא ורוד, ורוד זאת בועה.
אני רגילה להסתדר לבד, אפשר לומר שכל חיי הסתדרתי, לא שאני
חייה המון, אפשר לומר שאני חייה באשליות, אבל  מה זה משנה
במילא אני יודעת שיבוא הזמן ואני אמות אז בעצם מה הטעם של
החיים האלה, הרי האדם הוא סתם זבל שהורס את העולם, עדיף לעולם
בלעדינו, אבל כמובן יש אנשים ששקועים בעצמם ולא אכפת להם
מהעולם, אז לי כן וחבל שאני בנאדם.
הייתי רוצה להתעורר בוקר אחד ולגלות שאני לא כזאת, שאני איזה
חיה ולא בנאדם, בני אדם הורסים לאחרים את החיים וגם לעצמם ולא
אכפת להם אפילו מה יקרה לעולם הזה, לא פלא שיש בעיות בעולם,
אנחנו יוצרים אותם. אני מרגישה כמו חלאה בעולם הזה רק בגלל
שאני אדם! ואני ממש אבל ממש לא רוצה להיות אבל אין לי שום דבר
להגיד לגבי זה ובטח ובטח שלעשות לגבי זה, טוב ככה החיים לא?
קשים, מסובכים, כואבים ומעצבנים! הייתי רוצה להתעורר גם אני
בבועה לפעמים ורק פעם אחת להרגיש איך זה לחיות בעולם משלי ולא
לסבול עוד בעולם חסר הטעם הזה! מה זה משנה אני במילא אמות אולי
מחר בפיגוע או אמות מפיצוץ או אמות מרעל. איש לא יודע אבל מה
שכן אני יודעת שהכל תלוי רק בי ולא באלוהים, אלוהים שם בשמיים,
הוא לא עוזר בכלום, אולי פעם או פעמיים הוא מציל חיי אדם אבל
בעצם מה אכפת לו מאיתנו? למה מי אנחנו בשבילו? העם שלו עדין...
מה אכפת לו! נראה לי שיש לו דברים חשובים יותר לעשות ואין לי
בררה אלה לחכות... אולי תופיע תקווה והכל ישתנה לטובה אולי רק
מחר כשאני יתעורר בבוקר.