היא עטתה על פניה מסכה של צחוק ופניה היו מלאות באושר טהור
ושכולם הלכו היא ישבה בפינה ובכתה... היא עשתה מה שעשתה מתחת
למסכה.

גם היא כמו כולם צוחקת
גם היא כמו כולם אוהבת
גם היא כמו כולם בוכה, ואפילו יותר.

בת קול נשמעה משמיים - "היא עוברת תקופה קשה, היא תצטרך את כל
העזרה שרק אפשר, תשמור עליה במיוחד עכשיו כי אתה היחיד".

נוסעת 120 במכונית קטנטנה, מכונית כמעט בלי הגנה... לוחצת על
הגז, שומעת את המנוע מתחנן שתפסיק, הכל חולף על פניה מהר, הקיר
מולה מתקרב אפילו יותר והרגל לא יורדת לרגע מהגז,
הדמעות בעיניה מסמאות את כולה וברקע נשמעת מוזיקה והמגברים
צורכים בצעקות-
' I DON'T NEED U AND ANY 1 ' - והיא בוכה והיא לבד בעולם...
ויש רק אחד ששומר ודואג. והקיר מתקרב יותר ויותר...
בסוף מכונית מעיפה אותה הצידה, מין מלאך ששמר... והמכונית
מתרחקת והיא נשארת עם המכונית שלה על השוליים והיא רק בוכה.

"אתה יודע אם אתה רוצה שזה יהיה יעיל, אתה צריך לחתוך לאורך,
לא לרוחב. זה יהיה הרבה יותר מהיר. "

והיא הלכה ולצידה, מאחוריה, חבריה. החברה הכי טובה ועוד ידיד,
החבר של החברה.
והם הלכו והחברה הכי טובה דיברה, היא סיפרה איזה סיפור אבל
כנראה שהיא שכחה אותה.
היא המשיכה להתרחק והיא לא ראתה את הדרך אפילו, הם היו רחוקים
ממנה והיא רק חשבה
כמה מיותרת היא שם.
הם אפילו לא ראו שהיא בלב ובפנים בוכה, הם לא ראו כי לא הבחינו
בה.
היא לא ראתה את החברה הכי טובה הרבה זמן והחברה ראתה את החבר
רק אתמול. אבל איך שהוא כנראה שהיא מיותרת היתה כי כל מה
שדיברה, הם לא צחקו אתה, הם צחקו עליה.
"כמה מיותרת" - היא חשבה מחשבה בודדה.

ויש לה עוד חברה, היא לא מדברת אתה. היא פגעה באותה חברה טובה,
היא לא סומכת עליה.
היא לא יכולה לדבר אתה, היא לא יודעת אם אי פעם תוכל... כרגע
זה כואב, החברה מחפשת לנקום ולנטור טינה.
היא לא יכולה להאשים אלא רק את עצמה.

היא לא יכולה לצלצל אל האקס, הוא יוצא עם מישהי והיא כבר לא
חלק בעולמו.
מוזר איך כמה שבועות לפני הוא בכה לה, איך האקסית שלו שכחה
אותו כי יש לה חבר.
מוזר איך היוצרות התהפכו...
מוזר איך היא תמיד עוזרת לכולם במערכות היחסים ורק לה לא
מצליח.
והוא כבר לא זקוק לה והוא כבר לא מאוהב בה והוא כבר לא נותן לה
להרגיש מיוחדת.
אף אחד לא נותן לה להרגיש אלא רק מיותרת.

היא יושבת בפניה מרופדת בחדר לבן וגדול.
דמויות מטושטשות לא ממש ברורות.
חלק מזהה חלק סתם רופאים.
והיא רק מחכה לעוד מנה של טשטוש החושים.

היא לא רוצה לחשוב על בדידות.
לא רוצה להרגיש בודדה ומיותרת.
לא רוצה להרגיש שהיא לא חשובה.
לא רוצה להרגיש שאין לה אף אחד.

אבל זה מה שהיא כן מרגישה, היא מזריקה עוד מנה.

היא אוכלת עכשיו בלי הכרה, עלתה איזה 5 קילו בשבוע אחד.
היא לא מפסיקה והיא מרגישה עכשיו יותר רע.
אבל היא לא מפסיקה.
היא אוכלת, היא בהמה!

"אני אוהבת את גופי איך שהוא, אני אוהבת את הבטן שלי איך שהיא,
הולך להיות לי יום נהדר, אני הולכת לפגוש את אהבת חיי, מגיע לי
שיאהבו גם אותי, מגיע לי שיאהבו אותי..."
וכולם צחקו בהצגה והיא בכתה.

"אני מתוסכלת מינית " - צעקה ושתתה עוד כוסית רווית אלכוהול.
וכולם צחקו לא איתה, כולם צחקו עליה.
והחברים לא הוציאו מילה.


-" עשיתי טעות, סליחה, אני רק בן אדם, לא קרה כלום"
-" חברים לא עושים טעויות"

"זאת רק תקופה" נשמעה בת קול משמיים.
"זאת רק תקופה, נשמעו אוושות כנפי המלאך.
זאת רק תקופה ואולי זה לא יעבור...

היא רצתה ללכת לדבר עם חבריה, אבל כולם עסוקים בשבילה.
לזה יש חברה, ולזאת יש חבר, עם זאת היא לא מדברת.
והיא רק רוצה חיבוק.

דפיקה על הדלת של מישהו מסוים.
היא דומעת.
עיינים אדומות וכואב לה לנשום.
"תציל אותי , תאהב אותי".
הוא חיבק אותה בלי שמישהו מהם יצטרך להגיד יותר דבר.

היא שכבה במיטה מצונפת לכדור,
היא ידעה שהוא לא אוהב אותה ושהיא סתם מטרידה
ואח"כ היא ברחה שאף אחד לא ראה....

היא בלעה כדורים,
היא פשוט רצתה לישון
הכאב בחזה התחזק

שומעת קולות של אנשים מוכרים.
- " אבל היא הייתה מאושרת בחיים"
- " טוב היא תמיד הייתה קצת לא בסדר"
- " למה היא לא אמרה לי שהיא לא מאושרת"

וכולם ידעו, אבל אף אחד לא הודה
שכולם שכחו את מי שלצידם בשעת צרה הייתה

הם יזכרו בה כמו תמיד, שהם יצטרכו אותה.
כך זה היה תמיד וכך כנראה יהיה בעתיד...

ואיפה אתה שאני זקוקה לחיבוק ?

נוסעת על 120 בדרך עירונית, עוצרת את המכונית.
ובוכה

מתי תיגמר התקופה הרעה?
מתי גם אני אמצע אהבה?

ורק המלאך השומר היה שם לחבק אותה