הנה שוב מתחיל, לא מזמן היה אסון שלקח עם הזרם 50 אלף אנשים.
בחדשות מראים תמונות של אלף צפים שם, עוד אלפיים בצד השני, הנה
גם דם וגם שם. כל העולם בצער, חסר אונים, אין מה לעשות מלבד
לברוח, לנסות להינצל.
נדמה שרולנד אמריך הקדים את המציאות בכמה חודשים בסרטו "היום
שאחרי מחר". כבר לא דרושה צפייה בחדשות על מנת לדעת את המצב,
אפשר להשכיר סרט מדע בדיוני טוב והנה זה מה שקורה פה. ישנה
שמועה שחושבים להשיק לסרטים הללו סיווג חדש, הם יעברו מהמדף של
"מדע בדיוני" למדף של סדרות "ריאלטי".
כנראה שאמא טבע שוב רבה עם בעלה אבא זמן, היא די כועסת, עצבנית
וזו התוצאה. נשמע די פאתטי כמו עוד סיפור על הדרדסים, אבל מה
שיותר פתטי היא המציאות שאנחנו חיים בה. אנשי העולם הדתי
קוראים לנו, לכל תושבי כדור הארץ, להתפלל לחזור לדת. אבל מה עם
אלוהים? למה הוא הורס דבר שהוא יצר ובנה? למה להרוג ולחסל ברגע
וללדת במשך תשעה חודשים? הוא מחליט שיום אחד פשוט ימחקו אנשים
מהעולם, לפעמים זה קורה אחרי התקופה המציקה והלחוצה הזאת
ולפעמים הוא לא נותן רגע.
אתה גדל מתבגר במשך כל השנים הזוועתיות האלה, חברים בדרך כלל
דפוקים, לעשות  דברים מביכים שרק נרצה לשכוח מהם, אהבות,
פרדות, אכזבות, בגרויות, לחצים, עצבים, כישלונות, פיגוע,
הרוגים, דיכאונות, הצלחות, שמחות, צו גיוס, גיוס, טירונות,
קושי, עוד שקל לחשבון, שלוש שנים בצבא, ראיון עבודה, עבודה,
שוב עבודה... נמאס מהעבודה, רוצים אחרת, מירמור, פיגוע,
הרוגים, תלוש משכורת מאכזב,עצבים, אהבה, פרדה, אכזבה,
דיכאונות, פיגוע, הרוגים, מחשבות מצערות, הלוויות, שמחות,
אושר, תאונה, כאבים, כעסים, בית חולים, שיקום, תרופות. חולים,
בריאים, לימודים, לחצים, נכשלים, הצלחות, עצבים, תואר, אישה ,
אהבה, ריבים, נופש, חופש, שמחה, טבעת, שמלה, חתונה, ירח דבש,
ילדים, חיתולים, שלשולים, חוסר שינה, עצבים...
כל חיינו מלאים בזוועות ושמחות, אבל את הזוועה דווקא נזכור
למשך החיים. לפי החוקים החדשים למשחק, רוב הסיכויים שתמות עוד
לפני שתסתדר ותחייה חיים שלווים. כמובן שלא בטוח שתסתדר
כשתתבגר, מאחר והחיים הם לא הוגנים, כמו גלגל וגם מאחר שכל
חיינו שילמנו את מיטב כספנו לחברות ביטוח החיים וכשנצטרך אותם
אז הדבר היחידי שהם יעשו היא לבדוק איך הם יוכלו להוריד עוד
יותר מקצבות החיים שלנו.
באהבת מבוגרים יש כמה סוגים, האחד ששני בני הזוג מאוהבים במשך
שנים וכשאחד מת השני כעבור זמן מועט ימות אחריו מעצב, הסוג
השני שמאוהבים וכשאחד נפטר השני כל חייו מדבר על העבר שאותו
הוא במשך ההווה רק חי והסוג האחר כשבני הזוג טעו בשידוך
ומתגרשים ומאז הם ממורמרים וחיים במרדף אחרי המין השני כמו בני
16.
כמובן שלא נשכח את הילד שגדל, הקים בית ומשפחה. אז למה לא
להתעלק על ההורים על ההורים המבוגרים שיביאו כסף ושישמרו על
הילדים. כך עוברים השנים יחד עם הרופאים, הטיפולים והכספים
מתבזבזים וזורמים.
אם והחיים גם ככה לא זוהרים, אז למה צריך את המלחמות
והאסונות?! לא מספיק הקושי שקיים? כמובן יש גם דברים טובים
וגורעים יותר שלא הוזכרו ויתכן שיקרו אבל העיקר שתושבי ביתנו
בריאים ואת האהבה לא קונים בציונים.
נשאר רק לקוות שאלוהים יביא את הסרט הבא ביובל הבא.