[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא שמה פודרה להסתיר את החצ'קונים, זה לרוב עזר, אך מבט חטוף
במראה גרם לה להבין שהפעם זה לא.
"לא נורא, הוא יתרגל" חשבה לעצמה וניגבה את האיפור המיותר.
היא שמה על עצמה, בקושי רב יש לציין, את השמלה שאימא קנתה לה,
שחורה עם מחשוף נאה מקדימה וחצאית שמגיעה כמעט עד הברכיים, וזה
דווקא החמיא לה. זה מפתיע שדברים כאלה מחמיאים לך כשאת בת 42,
וזה עוד יותר מפתיע כשאת בת 42 רווקה, חסרת חן וביטחון עצמי.
היא קבעה איתו לשמונה מתחת לבניין שלה, הוא הקדים בעשר דקות
כדי להפתיע אותה על מפתן הדלת שלה עם פרחים ושוקולד.
היא שונאת פרחים כי זה קיטשי, היא מתה על שוקולד אבל לא נוגעת
בזה מאז הדיאטה, חוץ מבאירועים מיוחדים כמובן.
הם נסעו למסעדת יוקרה שהוא בחר, כשהגיעו הסתבר לה שהוא הזמין
מקומות מראש. "אני אוהב ללכת לכאן" הוא הצטדק בפניה.
היא נדלקה על המקום, "מסתבר שמצאתי את החצי השני שלי" חשבה
לעצמה, אבל כל מה שהצליחה להוציא מהפה בתגובה היה רק
"אה-אה..." מהוסס.
היא הייתה רעבה נורא, והזמינה תה. לא היה לו נעים ממנה, אז הוא
הזמין שיפוד כבש עם תפוחי-אדמה וסלט.
"את יכולה לקחת לי קצת מהסלט אם את רוצה, יש לי מספיק,
באמת..."
"לא תודה, אכלתי בבית" היא שיקרה.
"יופי, יותר בשבילי!" אמר בחיוך שובבי.
אותה זה לא הרשים - היא שונאת אנשים שלא שומרים על הגיזרה
ואוכלים מה שהם רוצים - היא ממש התחילה לשנוא אותו בגלל
התאוותנות הזאת שלו, ולא שינה לה בכלל שהוא נראה כאילו יצא
ממגזין דוגמנות. "זה העיקרון" המשיכה להגיד לעצמה בראש "זה
העיקרון, ואני אישה של עקרונות!".
הוא שילם את החשבון שהיה בהתאם למסעדת יוקרה שלוקחים אליה
בחורה בדייט ראשון, ולא הפסיק לחשוב כמה זה יכול להיות נחמד
לצאת תמיד עם נשים שאוכלות בבית, או עם נשים שקרניות, לא יכול
גם שלא לשים לב שהמלצרית לא מפסיקה להסתובב סביבם, והניח שהיא
כנראה מחשבת איזה אוטו היא תקנה עם הטיפ.

אחר-כך הם נסעו אליה הביתה ולא דיברו יותר מדי כי פשוט לא היה
על מה, היא עדיין שנאה אותו בגלל שהוא תאוותן והוא אותה בגלל
שהיא שקרנית.
"רוצה לעלות אלי?" הציעה.
"כן, אני אשמח מאוד לראות את הבית שלך" והייתה מן אוירה נאיבית
כזאת, ורק היה חסר שהיא תוסיף משהו על אוסף הגוגואים שלה.
לא היה אכפת לה, היא מזמן לא קיבלה ונהייתה ממש חרמנית מאיך
שהתחת שלו זז מצד לצד כשהוא הלך לשנייה לשירותים, היא גם אהבה
לראות גברים אוכלים בשר וכמעט גמרה בתחתונים כשהוא אכל את
השיפוד שלו. והוא מצידו... נו מה רע בזיון?
איך שעלו אליה היא הורידה ת'מעיל ותלתה אותו על הקולב ליד
הדלת, רבע שעה אחרי - הוא תלה אותה בין הזין שלו לבין הקיר עם
החלון, משנה מקצבים ומדי פעם תופס וזורק אותה על המיטה עם אנחה
כזאתי ארוכה, כאילו אין לו כוח להתחיל לזיין אותה מההתחלה
בתנוחה חדשה. אחרי הפעם השלישית שהיא גמרה נמאס לו והוא הלך
לשירותים לאונן לבד. "זונה מחורבנת, לא פלא שאין לה בעל..."
סינן לעצמו וגמר תוך חצי דקה. הוא רצה לנגב ולא היה לו עם מה
חוץ מהוילון של האמבטיה, אבל זה כבר היה סוריאליסטי מדי לטעמו
אז הוא פשוט השאיר את זה ככה. כשהוא חזר היא ראתה שהעסק נפול
וניסתה לעשות פרצוף של נעלבת, ולא כל-כך הצליח לה עם השלולית
שנשארה על הסדין בין הרגליים שלה. הוא הוציא ג'וינט מהכיס,
הדליק אותו והגיש לה.
"שאכטה?"
"לא תודה, אני לא מעשנת... מזה בכלל? זה לא נראה כמו סיגריה
רגילה..."
"יחסית לגילך את די סתומה, אה? זה ג'וינט, את יודעת בכלל מזה
ג'וינט?"
"כן!"
"מפתיע..."
מאז ומתמיד היא שנאה ציניקנים, היא שנאה הרבה מאוד טיפוסים.
"אתה חתיכת חמור... יש לך מזל שלא ניגבת על הוילון"
"אז זה בכוונה הקטע הזה שאין נייר טואלט?!"
"לא, אני פשוט תמיד שוכחת לשים חדש כשאני גומרת גליל, פשוט כבר
קרו קטעים ש..."
"בטוחה שאת לא רוצה שאכטה? זה חומר טוב..."
"זה לא מסוכן זה?"
"אל תדאגי"
הוא נשכב לידה וכיסה את עצמו עם יתר השמיכה.
"גם השב"כ אמר את זה לרבין..." אמרה ומשכה את השמיכה בחזרה
אליה, חושפת את כולו.
"אבל השב"כ לא זיין אותו" אמר והעביר לה בחיוך לטיפה על הירך.
"יגאל אמיר כן..."
"יגאל אמיר פגש את רבין בפעם הראשונה בליל הרצח, לא ידוע לי על
יחסים אינטימיים ששררו ביניהם, יש משהו שאת רוצה לחדש לתקשורת
אולי?"
"אתה באמת חתיכת חמור, והוא כן פגש אותו לפני זה... תביא
שאכטה"


היא סיימה את כל הסיגריה.
"זה באמת חומר טוב"
"אמרתי לך, נכון? תשתי מים, בדרך-כלל זה עושה יבש בפה"
הוא התקרב אליה עם הגוף שלו, מניח לה יד חמה וגדולה עם ריח של
קנאביס על השד.
"בואי נלך מפה, אני מכיר מקום טוב"
"אני צריכה להתלבש"
הוא הצביע על הזין שלו.
"אני הולך להתקלח, צריך לנקות את זה מתישהו"
הוא לקח אותה לפאב אירי, משקה ראשון על חשבון הבית. העיצוב
המסוגנן של המקום היה האנטיתזה המושלמת לאגלי הזיעה הקרים שלו,
הוא אף פעם לא הביא איתו בחורה לפה, הוא היה נרגש.
השעה הייתה כבר מאוחרת, הם השתכרו עד אובדן חושים. היא לא חשבה
שתרגיש ככה שוב, השחרור, תחושת העילוי, ה"היי" המטורף הזה
שזכור לה רק מתקופת נעוריה. היא רצתה לצעוק, לקלל, לקפוץ,
לרוץ, לשטוף את הפאב ואת העולם בגופה וברוחה. היא עוד הספיקה
לחשוב לעצמה שמצאה, אפילו אם רק בגילה המאוחר ואפילו אם רק
לרגע, אושר אמיתי שמעולם לא חוותה. זו הייתה המחשבה האחרונה
שעברה לה בראש לפני הכלום שהגיע כשהכל התפוצץ.

13 הרוגים היו בפיגוע, 27 פצועים, ארבעה מהם במצב קריטי.
להלוויה שלו הגיעו בקושי עשרה אנשים, וגם אלה שהגיעו נראו
מסוממים. גם בעל הפאב האירי היה שם עם אישתו והם היו היחידים
שלא לבשו שחור, אבל גם היחידים שבכו ונראו יותר עצובים מאשר
מסוממים.
היא גם הגיעה, עדיין שונאת אותו על זה שהוא תאוותן, ציניקן
וחמור, אבל לא יכולה שלא להוקיר לו על היותו האדם היחיד שחלקה
איתו אי-פעם רגע של אושר אמיתי.
ההורים שלו לא הגיעו - מסומם אחד אמר לה שהם נרצחו בדרום
אפריקה או משהו כזה - אז היא החליטה להגיד עליו כמה מילים
בעצמה. היא סיפרה ממש הכל, סיפרה שקבעה להיפגש איתו אחרי שיחה
בודדת של חמש דקות בצ'אט בחדר שנקרא "מחפשים אהבה", סיפרה שיצא
לה להכיר אותו רק לכמה שעות, שסמים זה אולי לא ממכר אבל זה
בהחלט מסוכן, וגם אלכוהול, וגם סקס בלי קונדום. ואז היא ניגבה
את הדמעות והלכה משם הביתה ברגל, אפילו שהדרך ארוכה והיה לה
כסף לאוטובוס.
איך שהיא הגיעה הביתה היא ניקתה את כל הטבק שנשאר על הריצפה
והחליפה את הסדין הרטוב.
"מזל שהוא לא ניגב על הוילון" חשבה לעצמה,
"היה לוקח לי שעות להוריד את הסימנים..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איש חכם כתב
פעם:

"דליה איציק
ואבי טולדנו -
שניהם הולכים
טוב עם בורקס"

ולאיש הזה
קוראים גיאגיא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/2/05 17:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא קצוביץ'

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה