גיל גרינברג / זיכרון החושים |
את רגע הפליאה על נצח נעורייך
אלף שעונים מתקתקים מסביבנו
ומהומת דמים לאן שלא נביט
אבל בצעדים זהירים כשהתקרבתי אליך
תחושת נרדפות התרחקה
ושום דבר לא נושף בעורף
רק רוח הים מלטף בנחמה
ובמראות של עיניך
הכל נסלח
כי אני פתאום כל מה שרציתי להיות
חיוכך המלא
נשימת נשמה מבהונות עד יתרת השיער על מצחך
וכוח אהבה עד לשער גן עדן
עד לזיכרון התמים ביותר
של עולם מחבק פתאום
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|