בן דודי שמואל הוא צייד ארמדילו.
ככה זה אצלנו במשפחה, יש לנו מדעני אטום, עורכי דין, רופאים
ושמואל, שהוא צייד ארמדילו.
פעם יצא לי לשאול אותו "תגיד, זה לא מציק לך שכל המשפחה עוסקת
במקצועות שמצריכים עניבה ואתה איך לומר... צייד ארמדילו?", אז
הוא הפנה את מבטו אלי והביט בי לרגע כאילו בוחן מה עליו לענות
ולבסוף השיב "כל עבודה מכבדת את בעליה" סעמק! חשבתי, איזה מין
תשובה מאכזבת זאת? מה הוא מצוטט לי פתגמים ארורים כמו איזה
בטלן מקפה ג'קו בנהריה? אבל נו, אין לי כוח להיות קטנוני,
הנהנתי בחצי חיוך.
כמה שבועות אחרי זה ישבתי במטבחון בבית שלי והאזנתי לרדיו,
הקריין הודיע בקול בס עצוב כי טרוריסטים מצרים השתלטו על רוסיה
והם מתכוונים למחוק את חצי הכדור (כדור הארץ) הצפוני בעזרת נשק
להשמדה המונית.
"כוס אמא של הרוסים האלה" סיננתי לעצמי והמשכתי לרדת על הצלחת
ספגטי בולנוז שלי.
לפתע טלפון, רינג רינג, רינג רינג! (מישהו פעם חשב למה זה תמיד
רינג רינג?) זה היה הבן דוד שלי, שמואל , הוא נשמע די מקוטע,
מסתבר שהוא מתקשר אלי מאפריקה, הוא ממש הרגע מביט ממרחק של מאה
מטרים בארמדילו ענק וצהוב "אולי בגודל של שני פילים" הוא צעק
בהתלהבות, "בוא מהר לפה!" .
ואני במין ספונטניות לא ברורה וויתרתי על הצלחת שלי ותפסתי
מעלית לאפריקה, קומה ראשונה, קומה שנייה, קומה שלישית -
אפריקה! אז אני נכנס ומיד כמה ילדים מקבלים את פני בשפה שאני
לא מבין, אמרתי להם "שלום עליכם" שיהיו מרוצים והמשכתי לחפש
את שמואל, הוא אמר ליד עץ האלון הגדול, כמה מתאים לאידיוט הזה,
אם היה לכם מושג כמה עצי אלון יש באפריקה .
החלטתי בסופו של דבר לשלוף את הג'י פי אס שהיה לי בכיס ולנסות
לאתר איתו את הארמדילו העצום, המכשיר היבהב בעצבנות כאילו ניסה
להגיד לי "מה אתה סתום? עזוב אותך ארמדילו עכשיו, חם לי". אבל
אני בעקשות הקלדתי בשורת החיפוש "ארמדילו צהוב ענק, בערך בגודל
של שני פילים" המכשיר שוב היבהב ואז רשם לי במין נימת נצחון
נקמנית,"ליד עץ האלון הגדול ", זהו! אני עם אפריקה סיימתי,
ארזתי ת'תיק שלי והגעתי אל שדה התעופה שהיה מלא בזבל כי התרסקה
שם מעבורת לפני יומיים והם עדיין לא הספיקו לנקות, אז הפקידה
האתיופית התנצלה בפני ושאלה "לאן אתה רוצה אדוני?" אני כמובן
השבתי בזריזות "קומת קרקע, מחלקת נוסעים ".
עליתי למטוס אבל לא לפני שכמו כל ישראלי טוב התפרעתי על מדפי
הדיוטי-פרי, איפשהו בין המדפים מצאתי אישה שבהחלט הייתי מתחתן
איתה ובדיוק שבאתי להציע היא נגשה למדף שחור שהיה שם וקנתה
תרופה לאיידס בשלבים מתקדמים, זה קצת הרתיע אותי אז וויתרתי
עליה והמשכתי אל עבר המטוס.
אני נשבע שהטיסה היתה עוברת נהדר אם הטייס לא היה מודיע ברמקול
בחצי הדרך לארצות הברית שהטרוריסטים הארורים מרוסיה כבר ביצעו
את זממם ואין לנו איפה לנחות.
אז זהו, חשבתי לעצמי, אני ארחף באוויר בעוד שפטריות של אש שחור
עולות מתחתי עד שיגמר לי הדלק ואני אתרסק אל מה שנשאר
מהציוולזציה המפוארת שלנו שבסוף, וואלה, הרגה את עצמה.
אחרי כמה שעות המטוס החל לצנוח אל עבר הקרקע, אני לא יודע אם
אני מפחד, אני בטח סתם קצת מודאג.
את קו המחשבה שלי קטע צלצול הפלאפון, זה שוב היה שמואל ומקוטע
מתמיד הוא ניסה להגיד משהו, מהמילמולים הצרובים שלו הצלחתי
לסנן שורה אחת "אני רוכב עליו ילד, אני רוכב עליו אל השמיים".
חייכתי ופרשתי ידיים אחורה, מוכן לקבל את הסוף. |
